מאירי על בבא בתרא שלא

היה כתוב בו דינרין זהב או זהב דינרין אין פחות משני דינרין זהב היה כתוב בו זהב בדינרין דנין אותו בזהב שוה שני דינרין של כסף ואין אומרים דהבא פריכא בשני דינרין של זהב הוא אומר שיד בעל השטר על התחתונה וזה שאמרו בדינרין זהב או זהב דינרין שהם שני דינרין זהב דוקא כשאומר דינרין בחרק הד' שכך הוא לשון של זהב אבל אם אמר דינרין בצירי תחת הד' אין זה אלא לשון כסף ויש גורסין בלשון זהב דינרי בלא נו"ן שהוא ראוי להיות נסמך וודאי הוא סומכו לזהב שמתוך שאין אדם רגיל בו כל כך אדם פורט בו ואומר דינרי זהב אבל כשיש בו נו"ן הוא נזכר בסתם ואדם מכוין בו על של כסף שאין אדם צריך בו פרט:

הזבה והיולדת הרי הן ממחוסרי כפרה ר"ל שאע"פ שעלו מטומאתן וטבלו והעריבו שמשן אינן אוכלות בקדשים עד שיביאו קרבנן הקבוע להן והוא שתי תורים או שני בני יונה לזבה אחד לעולה ואחד חטאת וכבש עם תור או יונה ליולדת כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת אם ידה משגת בכך ואם אין לה השג יד מביאה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת ועניני הזיבה והלידה מפורשים במקומם שיש צדדין בזיבה שאינה זבה כלל אלא נדה או טהורה ואין עליה שום קרבן ויש צדדין שהיא זבה גמורה ומביאה קרבן וחטאתה נאכלת ויש צדדים שהדבר בספק ונקראת ספק זבה כגון שנתקלקלה במנינה ומביאה קרבן אלא שאין חטאתה נאכלת שכל חטאת העוף הבאה על הספק נשרף כעולה וכן בלידה יש צדדין שהיא טמאה לידה לגמרי אף במפלת ומביאה קרבן וחטאתה נאכלת ויש צדדין שאין בהפלתה טומאת לידה כלל והרי היא פטורה מן הקרבן ויש צדדין שהדבר בספק כגון שלא ידעה מה הפילה ומביאה קרבן ואין חטאתה נאכלת וכל המפלת הרבה ולדות זה אחר זה כל שהן בתוך ימי מלאת לראשון נגררין אחריו ונפטרין בקרבן אחד ואם הפילה לאחר ימי מלאת שהם ארבעים לזכר ושמנים לנקבה מביאה על השני קרבן שני וכן בכמה היו עליה כמה קרבנות אם ספקות אם ודאות בין בלידה בין בזיבה הרי דין הספקות חלוק מדין הודאות כיצד היו עליה ספק חמש לידות ספק חמש זיבות או כמה מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה היו עליה חמש לידות ודאות או חמש זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה ואם היו עליה חמש לידות ודאות וחמש לידות או חמש זיבות ספק מביאה שני קרבנות אחד על הודאות ונאכל ואחד על הספקות ונשרף ואוכלת בזבחים ושאר הודאות חובה עליה ושאר הספקות אין עליה בהם חובה:

המשנה השלישית והיא מענין משנה שלפניה כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים מלמעלה מאתים ומלמטה מנה הכל הולך אחר התחתון אם כן למה כותבין את העליון שאם תמחק אות אחת מן התחתון ילמד מן העליון אמר המאירי כתוב בו מלמעלה מנה כלומר כשהזכיר את הסך שלוה פלוני מפלני ולמטה כשהזכיר שעבוד נכסיו על אותו הסך כתוב בו מאתים או מלמעלה מאתים ולמטה מנה הכל הולך אחר התחתון בין שהוא פחות בין שהוא יתר אם כן למה כותבין את העליון שאם נמחק או נטשטש אות אחת מן התחתון למדין אותו מן העליון ומפרש בגמ' שאם נמחקו מן התחתון שתי אותיות אין למדין אותן מן העליון אלא אם אפשר לדונו בפחות דנין כפי מה שיראו הדיינין ושמא תאמר ולמה לא אמרו בזה לילך אחר פחות שבלשונות על הדרך שאמרו בזוזין מאה דאינון תלתין וכדין אסתירא מאה מעי ומאה מעי אסתירא על הדרך שביארנו במציעא פרק השואל ובמס' זו פרק בית כור מפני שבאלו דבור אחד הוא והאחד תלוי בחברו וכל שכותב מאה שהם מאתים או מאתים שהם מאה וכיוצא בזה אינו נוטל אלא בפחות שבלשונות אבל כל שהם דבורים מחולקים וכל אחד מהם דבור בפני עצמו ואינו צריך לחברו ולא תלוי בו אין זה אלא שדקדק בתחתון יותר מבעליון וחזר בו מן העליון ולפיכך אין למדין אלא מן התחתון ומכאן כתבו קצת מפרשים שאם נמחק התחתון כלו אין דנין אותו אלא על הפחות שאפשר וכן הדברים נראין:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: