מאירי על בבא בתרא שכז

שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר ואם תאמר חוזר ומוחק מה שלשטר וכותב מה שירצה אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שני פעמים והרי נכר הזיוף שמקום העדים לא נמחק אלא פעם אחת ומקום השטר שני פעמים ואם תאמר שמא כשנמחק הכל תחלה הטיל דיו על מקום העדים עד שנמחק מקומו שני פעמים ואין העדים מרגישין אחר שעין שם כתב וחותמין או שלא אמרו אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שני פעמים אלא בבית דין שבודקין את השטר בשעת הדין אבל העדים אין מרגישין וחותמין וכשיחזור וימחוק השטר ויכתוב כל מה שירצה נמצא הכל נמחק שני פעמים כבר תקנו חכמים שאין העדים חותמין על שטר מחוק אא"כ נמחק בפניהם:

שטר הבא על הנייר ועדיו על המחק פסול שהרי יש לחוש שיהא הוא מוחק את השטר ומזייף ונמצא הוא ועדיו על המחק ומ"מ אם כתבו העדים אנחנא סהדי חתימנא אמחקא ושטרא אניירא כשר ודוקא שכתבו כן בין עד לעד שאם לאחר העדים הרי חותכו משם לגמרי ואם למעלה מן העדים הרי ימחוק הכל כשימחוק הוא את השטר אבל בין עד לעד אין בו מקום זיוף שאפילו תאמר שימחוק מה שבין עד לעד ויכתוב בה ושטרא אמחקא אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שני פעמים והרי יתגלה הדבר בדין:

היה השטר על המחק ועדיו על הנייר פסול ואפילו כתבו אנחנא סהדי חתימנא אניירא ושטרא אמחקא שמא ימחוק פעם שניה ויכתוב כל מה שירצה ואין בדיקה מנמחק שני פעמים הואיל ואין כאן נמחק פעם אחת שהרי העדים בנייר הם חתומים ושמא תאמר להביא קלף אחר וימחוק בו פעם אחת ויקיף בו עם מחק השטר שמא אינו דומה מחק קלף זה לשל זה ושמא תאמר להביא העדים ולקבל חתימתם או לקיימה ואח"כ ימחקו העדים ויחתימום פעם אחרת או יכתבו שם הבית דין איזה דבר להקיף שני המחקים אינו דומה נמחק בן יומו לנמחק משני ימים ושמא תאמר להשהותו שמא יתרשלו בדבר:

זה שכתבנו למעלה שכותבין בין חתימת העדים אנחנא סהדיא חתימנא אמחקא ושטרא אניירא יראה לי שבעל התלמוד קיצר את הדברים לכלול דברי שניהם בלשון אחד ומ"מ יראה לי ששניהם כותבין כך ר"ל שהראשון יחתום ראובן בן יעקב עד וחתימנא אמחקא ושטרא אניירא ויסמוך השני את חתימתו ויאמר גם אני חתמתי אמחקא ושטרא אניירא שמעון בן יהודה עד ואם לא כן אלא שהאחד יכתוב כן בלשון שניהם והשני יחתום כפשוטו הרי אין לנו בזה אלא עד אחד ומ"מ דבר זה לא ראיתיו לאחד מן המפרשים וכלם סוברים שאינו שם אלא מכתיבת האחד ולדבריהם מיהא יראה לי דוקא שכתב כן הראשון והרי ראה השני כן כשחתם וחתם על הכל אבל אם לא כתב כן אלא האחרון ואע"פ שבלשון שניהם כתב היאך סומכין עליו והרי שמא לא כתב מדעת חברו ושמא אף שלא בפניו שהרי אין העדים צריכים לחתום זה בפני זה ומ"מ ראיתי לגדולי קטלונייא שפירשוה אף באחרון מפני שאין חוששין עד אחד בשקרן ולא כתב כן אלא מדעת חברו ובהסכמתו ומכאן יצא להם על ידי מעשה בשטר שהיה כתוב בו מנה והיה ראוי לכתוב בו מאתים וחתם האחד עד שלא נתקן והיו הבעלים רדופים לילך מצד שהיה מפרש מן היבשה לים ואין בעל הספינה משגיח בו ולא היה אפשר לו להתעכב עד שיחליפו את השטר והורו שימחוק מנה ויכתוב מאתים ויכתוב בין עד לעד אנחנא סהדי חתימנא אשטרא דנא דכתיב ביה מאתים אמחקא ואפילו על ידי אחרון ואע"פ שיש לפקפק שמא לא נאמרה בכאן אלא בשחתמו על המחק שחזקה לא חתם הראשון על המחק בשטר שהוא על הנייר עד שהסכים שיכתוב חברו אנחנא סהדי וכו' אבל כל שחותמין על הנייר הואיל ולא כתב כן אלא השני אין כאן אלא עד אחד על קיום מחק זה אין לך לומר כן שהרי הקשו עליה משטר על המחק ועדיו על הנייר שפסול וליכתוב אנחנא סהדי וכו' ותירץ משום דסוף סוף מחיק ליה וכו' וכמה תירוצים כמו שכתבנו ואם כדבריך היה לו לתרץ שני הכא דסהדא חתים אניירא ולאחר שחתם נמחק וכתב השני אנחנא סהדי ואין סומכין על האחד אלא נראה שכל שכתב האחד בלשון שניהם אין חושדין אותו בזיוף והרי הוא כמי ששניהם כתבו כן ומ"מ הדברים נראין כמו שכתבנו: