מאירי על בבא בתרא שב

שכ"מ שכתב כל נכסיו מעכשו ובקנין הרי זו מתנת בריא לגמרי וכל שהגיע השטר ליד המקבל או קנו מידו זכה וכל שלא היה שם קנין או הגעת שטר לא קנה אף לאחר מיתה שאין זו אלא מתנת בריא ואין דין מחמת מיתה במי שמקנה מעכשו אפילו בכל נכסיו הואיל ולא פירש שמחמת מיתה הוא מצוה וכן אם כתב מתנת מקצת וקנו ממנו אף בלא מעכשו הרי זו כמתנת בריא וכל שלא פירש מחמת מיתה אינו חוזר צוה מחמת מיתה חוזר ולא סוף דבר שאמר בפירוש שמחמת מיתה הוא מצוה אלא אף כשהדברים מוכיחים כן כגון שהיה אומר אוי לו שהוא הולך למות וכיוצא בדברים אלו מעשה היה באשה אחת שהיתה לה כרם אחד והיתה חולה תמיד וכל זמן שהיתה חולה היתה מצוה להיותו אותו כרם לאחיה וכל שמתרפאת חוזרת פעם אחת חלתה ושלחה בעד אחיה שיבא אצלה ותורישנו מאותו הכרם ומתוך שהיתה מוחזקת אצלו להתרפא לא רצה לילך ושלחה לו שיבא ותקנהו לו ככל רצונו הלך אצלה והשתדל עמה לשייר בצואתה עד שתהא מתנת מקצת וקנו ממנה ולא הזכירה שמחמת מיתה היא מצוה והיה סבור להחזיק בה כמתנת בריא וכשנתרפאת וחזרה בה יצאו עדים ששמעו שהיתה אומרת ואי לה דקא מיתא ובא מעשה לפני חכמים ודנוה כמצוה מחמת מיתה:

למטה יתבאר במתנה שכ"מ שכתוב בה בחיים ובמות בין בכל בין במקצת דינה כמתנת שכ"מ לא אמר ובמות אלא לומר שלא יקנה אלא לאחר מיתה וזה שכתב בחיים אינו אלא דרך סימן טוב להעלות על דעתו שיחיה מאותו חולי וכן אפילו כתוב בה מחיים:

מתנת שכ"מ במקצת הואיל ואינו מחלק כל נכסיו והדברים מוכיחים שלבו חס על השיור כדי לסמוך עליו הרי היא כמתנת בריא הואיל ואינו פורט בה שמחמת מיתה הוא מצוה או שלא אמר דברים המוכיחים על כך והילכך אם יש בה קנין קנה מחיים ואם עמד אינו חוזר ואם אין שם קנין לא קנה אף לאחר מיתה והגעת השטר ליד המקבל אין עושה בזו כלום על כל פנים לקנין הוא צריך וכל שפורט שבמתנת שכ"מ הוא נותן הרי הוא כמפרש שמחמת מיתה הוא מצוה ואפילו במקצת ובקנין אם עמד חוזר ואין צריך לומר בכל:

נתן מקצת הנכסים במתנת שכ"מ או שצוה בפירוש מחמת מיתה או שנתן כל נכסיו שדינו כמתנת שכ"מ אף בסתם אינו צריך קנין כלל שדברי שכ"מ ככתובים וכמסורים הם ולא עוד אלא שאם קנו מידו יש לפקפק בה שמא לא גמר להקנות אלא בשטר והואיל ומתנה זו אינה קונה אלא לאחר מיתה אין שטר לאחר מיתה ומתוך כך מבטלין צואה זו ואין תפיסה מועלת בו שכבר זכו בה יורשים וכן כתבוה גדולי הגאונים אלא שגדולי המפרשים נוטים לומר שאם תפש אין היורשים מוציאים מידם ואין זוכה בה מדין מצוה לקיים דברי המת שאין דין זה נאמר אלא על הדרכים שכתבנו למעלה ואם פירש בקנין זה שליפות את כחו הוא מכוין כגון שיכתוב וקנינא מיניה מוסף על מתנתא דא או שיאמר בפירוש וקנינא ממנו ליפוי כחו הרי זה קנה ואין הקנין מעכב ובכל אלו אע"פ שקנו מידו ליפוי כח אם עמד חוזר שאין קנין העשוי ליפוי כח מפקיע תורת שכ"מ כלל:

שכ"מ שאמר תנו גט שחרור זה לעבדי ומת קודם שיתנוהו לו לא יתנו לאחר מיתה ומ"מ אם לא מת אינו יכול לחזור אע"פ שלא הגיע ליד העבד וכשיגיע לידיו יצא לחירות אמר תנו גט זה לאשתי ומת לא יתנו לאחר מיתה ואף קודם מיתה אם רצה חוזר אמר תנו מנה לפלני ומת יתנו לאחר מיתה שדבריו ככתובים וכמסורים אמר כתבו ותנו מנה לפלני ומת קודם שיכתבו ויתנו לו אין כותבין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ואם צוה בכתיבה זו ליפוי כח כגון שאמר תנו מנה לפלני וכתבו לו בהן שטר כדי ליפות כחו וכיוצא בדברים אלו כותבין ונותנין אף לאחר מיתה: