מאירי על בבא בתרא רעג

זה שכתבנו בנכסי לך ואחריך לפלני שאם מכר הראשון מכר חכמי התוספות מספקים בה שמא דוקא מכר ואכל אבל אם המעות עדין בעין זכה בהם השני והדברים נראין ובלבד בשנתברר שאותם המעות הם שיצאו להם משם ומ"מ אם לוה ושעבד אותם הנכסים או נשא אשה אין בית דין מגבין מהם החוב או הכתבה אלא מפירותיהם אע"פ שהראשון קיים וכן כתבו גדולי המחברים ואם מת הראשון ובא בעל חוב ואשתו לגבות מנכסים אלו אין מגבין להם ואפילו עשאן אפותיקי או ייחדן לאשתו בכתבתה השביח הראשון את הנכסים יראה לי שהשני נוטל אף השבח ואפילו שבח שעל ידי הוצאה שכל שהוא אוכל פירות ראוי לדון בו מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל:

אע"פ שהדין כך הוא ר"ל שאם מכר מכר מ"מ לכתחלה אסור לו למכור את הנכסים או לגרום אבדתם וחסרונם וכל העושה כן על דעת גרמת פסידא נקרא רשע ואוכל גזלות והמשיא עצה על כך נקרא רשע ערום:

אע"פ שאם מכרם מכורים נתנם במתנת שכיב מרע לא עשה ולא כלום אפילו בלשון מתנה ואין צריך לומר בלשון ירושה שמתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך בשעת מיתה ופירשוה חכמי הצרפתים אפילו אמר מהיום שאין מהיום במתנת שכיב מרע מעלה ומוריד ויש חולקים בה לומר שמהיום קנאו וקדם לאחריך ואע"פ שמהיום אינו מוציא מדין מתנת שכיב מרע מ"מ מועיל לכך על הדרך שביארנו למעלה שמועיל להוציא מדין שטר לאחר מיתה ולפי דרכך למדת מ"מ שמתנת שכיב מרע לדברי הכל אינה עד לאחר גמר מיתה ולא עם גמר מיתה ואחריך קונה עם גמר מיתה הואיל ואינה תלויה בזה הנותן אלא בנותן הראשון ונותן ראשון דעתו להקנות לשני עם גמר מיתה של ראשון ואע"פ שבראשון של גיטין בשמועת שכיב מרע שאמר הולך מנה לפלני יראה הפך הדברים טעם הדברים מפני שאמרו הולך כזכה הרי הוא כמעכשו ומ"מ לדעת חכמי הצרפתים שפירשו שאין מעכשו מעלה ומוריד בה קשה הדבר לפרש אלא שנראין הדברים לשטתם שבמעכשו או במהיום לא קנה שאם רצה לחזור חוזר שלא נאמר בשכיב מרע לאחר מיתה בין במהיום בין במעכשו אלא לתנאי ולא לקנות גוף מהיום ואינו דומה למשוך פרה וקנה אותה מעכשו ולאחר שלשים שאין יכול לחזור שהרי בפרה יש לומר בה קנין הגוף מהיום ומ"מ עיקר הדברים שאין ירושה חלה לעולם ממוריש עד לאחר מיתה:

לפי דרכך למדת שאם נתנם במתנת בריא הרי הם נתונים ואפילו אם היו שם עבדים והוציאן לחירות אע"פ שעבר בעשה של לעולם בהם תעבודו מה שעשה עשוי ואפילו עשאן תכריכין למת שנמצא שאסרם בהנאה לכל העולם וכן הדין אם זרקם על המת ונגעו במטה הנקברת עמו שקנאם המת ונאסרו בהנאה מה שעשה עשוי ואין יכול הלה לשמטן ולומר שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו שכל שמכר מכר והרי הם כמכורים:

ממה שכתבנו בנכסי לך ואחריך לפלני שאין לשני אלא מה ששייר ראשון ושאף הגוף קנוי לראשון למדנו שמי שאמר לחברו אתרוג זה נתון לך במתנה ואחריך לפלני ונטלו ראשון ויצא בו יצא שהרי הגוף קנוי לו מעכשו וכדעת רשב"ג ואע"פ שאמרו בכאן שמחלקת רשב"ג ור' תלוי בקנין פירות אם כקנין הגוף אם לאו אין הלכה כן אלא אף רשב"ג מודה שקנין פירות אינו כקנין הגוף ואחריך שאני כמו שביארנו וכן אם מכרו או אכלו יצא ואין דין שיש לאחריך בו מעכב ומכאן אתה למד וזו שאמרנו אין לשני אלא מה ששייר ראשון לא סוף דבר בקרקע שיש שם גוף ופירות אלא אף במטלטלין כן: