מאירי על בבא בתרא רסא

זה שביארנו שכל שהעביר הנחלה מראוי לראוי אף בלשון ירושה דבריו קיימים דוקא בשכיב מרע שמתנתו דרך ירושה והתורה זכתהו להנחיל מי שירצה מן הראויים לירש בשוה אבל בריא שמתנתו אינה דרך ירושה כל שהקנה לאחד מבניו בקנין שלא בלשון מתנה אלא לירש כל נכסיו מעכשו ולאחר מיתה כתבו גדולי הפוסקים שהדבר ספק אם דבריו קיימין אם לאו ואין מגבין לו ואם תפש אין מוציאין הימנו ומ"מ יראה לפי הסוגיא שאף בבריא כן חדא שהרי מסוף הסוגיא עולה לנו כן ואפילו נאמר שאין ללמוד ממשא ומתן ודחייה בעלמא מ"מ מאחר שאמר שניתם משנתכם כר' יוחנן בן ברוקא אלמא פשוט היה לו שר' יוחנן בן ברוקא היה סובר כן ולא נשאר הספק אלא אם משנת בנין דיכרין באה לדבריו או לדברי הכל:

אע"פ שהבעל יורש אשתו תקנו חכמים שאם מתה ונשארו לו בנים ממנה ונשא אחרת ולו בנים מן השניה גם כן ומת הוא שיהו הבנים יורשים כתבת אמן המתה יתר על חלקם שעם אחיהם וכתבה זו אינה נגבית מן המשועבדים שלא אמרוה אלא בתורת ירושה ר"ל אינון יירתון כסף כתבתיך וכו' ושמא תאמר ואפילו אמרו יסבון תנן היאך טורף ממשעבדי והלא מתנה הוא ומתנה אין לה אחריות מתנה זו הואיל ולא משלו נתן שהרי אף ירושת הבעל אינה אלא מדברי סופרים הרי היא כחוב גמור ואין לדמותה לשאר מתנות ומתוך כך אתה צריך לבא בה מטעם לשון ירושה שמא תאמר והלא כתבה זו לא באה לעולם שאע"פ שהנכסים בעולם מ"מ הוא מתנה שכשיירשם הוא וימות יורישם לבניה והלא עדין לא ירשם הוא ועוד שהרי אותם שהוא מקנה להם לא באו לעולם מ"מ תנאי בית דין הוא וכל שהוא תנאי בית דין אין מדת הדין מעכבתהו ויש מפרשים בה מפני שהנכסים באים לעולם ולא כתבו בכאן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אלא להתגלגל לדין שאין אדם מקנה למי שלא בא לעולם:

הבנות ניזונות אחר מיתת האב מנכסי היתומים עד שיבגרו או שיארסו מכח תנאי בית דין גם כן וכל שהוא תנאי בית דין אינו יכול להעבירו מן הראוי ר"ל שאם צוה שלא ליזון אלמנתו ובנותיו או שלא ליטול הבנים כתבת אמן אין שומעין אבל לדעת גדולי הפוסקים שנסתפקו בבריא אם לשון ירושה מועלת בו מ"מ אם כתב לשון ירושה ולשון מתנה אף בשני בני אדם ושתי שדות פשוט הוא שדבריו קיימים אחר שבדבור אחד נאמרו שהרי אמרו כאן בפירוש כל לזה במתנה ולזה בירושה אפילו רבנן מודו: