מאירי על בבא בתרא רנא

כבר ביארנו שכל שבח ששבחו נכסים לאחר מיתת האב הואיל והוא שבח שעל ידי הוצאה או עמל או אפילו שבח הבא מאליו אלא שנשתנה אין הבכור נוטל בו פי שנים מ"מ בכור שמיחה מיחה כלומר שאם אמר לאחיו רוצה אני שנחלוק ותתברר חלקי ואני אשביח שני חלקי ואם אי אתם חולקים איני שותק מלחלוק אלא על מנת שאטול בכורה בשבח כאלו חלקי מסויים מעכשו ואחר מחאתו נתיאשו מלחלוק והשביחו מחאתו מחאה ונוטל פי שנים אף במה שהשביחו שבמחאתו נעשו חלקיו מסויימות והרי זה כיורד לשדה חברו והשביחה שלא ברשות שאין לו אלא הוצאה שבהוצאה מ"מ אינו נוטל כלום בד"א בשבח שלא נשתנו הדברים מכל וכל אע"פ שבעמלם הושבח כגון שהניח אביהם ענבים מחוברים ובצרום או זיתים מחברים ומסקום והדבר ידוע שהבצורים שוים יותר מן המחברים מ"מ לא נשתנו ולא קנו האחים את השבח בשנוי אבל אם דרכום אינו נוטל פי שנים הואיל ונשתנה הגוף מכל וכל והרי הן כגוזל עצים ועשאן כלים שאין משלמין אלא כשעת הגזילה ומ"מ נראה שנוטל בהם כשיעור דמי ענבים בצורים ואינו יכול לבא בטענה מרומיא כלומר יותר היה שוה לי בענבים שהייתי עושה בהם צמוקים ונמצאת זאת הדריכה היזק אצלי והיאך תנכו לי בשבחה אלא אומדים שבח הדריכה לדעת רוב בני אדם ומנכין לו וזהו ענין דמי היזק ענביו ויש מפרשים בענין היזק ענביו שאם אירע היזק והפסד בענבים או בזיתים כגון שנשפך היין והשמן או נתקלקל ונמצא שהענבים או הזיתים היו שוים יותר משלמין לו כדמי הענבים והזיתים הואיל ושלא ברשותו עשו הא אם עשו כן ברשותו אין חייבין לו בנזקו ופירשו שרבה ורב יוסף לא נחלקו כלל אלא רבה אמר שאינו נוטל בשבח דריכה ורב יוסף פירש עוד שמשלמין לו האחים היזק הדריכה ואע"פ שלענין פירוש הסוגיא לא יראה כן לענין פסק הדברים נראין:

יש מפרשים שמועה זו לענין מה שיתבאר בסמוך שהבכור שנטל חלק כפשוט ויתר ובא עכשו להשמיענו שאם מיחה בכך מיחה ר"ל שאם הקדים ואמר בעדים כל זמן שאחלוק עמך כפשוט איני מוותר בחלק הבכורה כלום מיחה ואפילו ראינוהו אח"כ שנטל חלק כפשוט במקצת נכסים אין אומרים שויתר בכל הנכסים אלא באותו מקצת בלבד הואיל וכבר מיחה קודם לכן ואינו צריך למחות בכל עת שעל מחאה ראשונה הוא סומך ודוקא בשלא נשתנה הגוף מכל וכל שמאחר שאותו הגוף בעצמו קיים סומך הוא על מחאה ראשונה אבל דרכום נעשו כנכסים אחרים וצריך לחדש מחאה אחרת ואין הראשונה מועלת לו שאין זה ממין אותן הנכסים ואין הדברים נראין לא לענין פירוש ולא לענין פסק לא לענין פירוש שענין דמי היזק ענביו אינו מתפרש יפה ואע"פ שגאוני ספרד דחקו ופירשוה בפירושיהם אינו עולה כהוגן ולא לענין פסק שכל שמיחה בעדים ראוי להיות מחאתו מועלת אף בדריכה ובכל דבר ומ"מ יש שפירשוה בדרך זה על מחאה פרטית כגון שיאמר כשאחלוק בענבים אלו כפשוט איני מכוין להניח חלק בכורה ר"ל אף מאותם ענבים בעצמם ואף מחאתם שבמחובר מועלת לכשנבצרו הא לכשנדרכו לא וגדולי המחברים פירשוה בדרך זה אלא שמפרשים הויתור על שאר הנכסים והוא שכתבו שכל שחלק עם אחיו בין בקרקע בין במטלטלין כפשוט ויתר בכל הנכסים בד"א בשלא מיחה אבל אם מיחה ואמר בפני שנים ענבים אלו שאני חולק עם אחי בשוה לא מפני שאני מוחל חלק בכורה הרי זו מחאה ולא ויתר בשאר נכסים אפילו מיחה בענבים מחוברים ובצרום וחלקום בשוה לא ויתר בשאר נכסים אבל אם דרכום וחלק עמהם בשוה ביין ולא מיחה משנעשה יין ויתר בכל הנכסים אין זה אלא כמי שמיחה בענבים וחלק עמהם בשוה בזיתים ונראה מדבריהם שלענין מה שמחלק עמהם בשוה אין מחאה כלום:

יש מפרשים שמועה זו לענין שבח כמו שביארנו תחלה ובדרך אחרת והוא שהבכור שמיחה שלא להשביח מיחה בד"א בשמיחה בענבים מחברים ובצרום שהרי היה להם לישמע לו שלא לבצור שלא ברצונו אלא שיחלוקו אבל אם היו הענבים בצורים ומיחה שלא לדרכם עד שיחלקו אין מחאתו כלום שהרי יפסדו לשעתם קודם שיאותו זה לזה על צדדי חלוקתם וכן בדרוכים שמיחה שלא להמשיכו ואע"פ שלענין פירוש אין זה כלום שאין לשון מעיקרא עינבי מתישב כלל לפירוש זה הדין מ"מ דין אמת:

זה שביארנו שכל שחלק עם אחיו כפשוט במקצת הנכסים ויתר בכל הנכסים ולא באותה שדה לבד טעם הדבר מפני שיש לו לבכור קודם חלוקה שאלו אמרנו אין לבכור קודם חלוקה ר"ל חלק פשוט הוא שנעשה ממונו משעה שמת אביו ואע"פ שלא נתברר אבל חלק בכורה לא נעשה ממונו עד לאחר חלוקה היינו דנין שלא ויתר אלא באותו שחלק שלא זכה אלא במה שבא לידו אבל מכיון שיש לו לבכור קודם חלוקה ר"ל שאע"פ שלא חלק נעשה חלק בכורה ממונו משעה שמת אביו כחלק פשיטות מכיון שויתר במקצת ויתר בכל מעתה מכר חלק בכורה לאחר קודם חלוקה מכירתו מכירה כחלק הפשיטות ואם מכר לאחיו אין שם אלא מחילה ואף בלא קנין וכן כתבו חכמי הדורות שלפנינו אבל מ"מ לענין שבח אין רואין אותו כממונו כמו שביארנו: