מאירי על בבא בתרא רמו

הבכור נוטל פי שנים בזרוע לחיים וקיבה וכיצד הוא דבר זה אם באו ליד האב אין זה צריך לומר שהרי הם כשאר ממונו ואם שנתנו להם מה ענין בכורה בכאן הרי מתנה של אחים הם אלא אין מקום לענין זה אלא במכרי כהנה שהנותן מוחזק ליתן מתנותיו לכהן זה ולבני ביתו ואינו משנה ליתנם לכהן אחר ושנשחטה הבהמה בחיי האב ומאחר שנשחטה הרי הוא כמי שבאו המתנות ליד האב שמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין והרי הוא כפקדון אצל בעל הבהמה והאב נעשה כמוחזק בהם ואע"פ שבסוף פרק האיש מקדש אמרו לאו כמי שהורמו דמיין דרך דחיה נאמר שלא להעמיד דעת האומר טובת הנאה אינה ממון במחלקת תנאים וכבר העמדנו שם משנת המקדש בתרומות ומעשרות בישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן ולדעת מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ועוד פירשו קצת מפרשים שאף לדעת האומר בתרומות ומעשרות לאו כמי שהורמו דמיין דוקא בתרומות ומעשרות שהמתנות מעורבות עם החולין ואין מקומן ניכר אבל מתנות שעומדות מיוחדות לעצמן ואין מעורבות עם החלין כל כך שלא יהא מקומן ניכר ודאי כמי שהורמו דמיין ואע"פ שאם רצה זה היה נותנן לאחר מ"מ שארית ישראל לא יעשו עולה ויש מפרשים אותה במזכה להם זכוי גמור ואין צרך בכך ובמסכת גיטין אמרו ישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרומה ומעשר על מה שבידו ואין חוששין שמא יחזור ונמצא אוכל טבלים למפרע:

קדשים קלים שהיו ביד האב כגון שלמים הבכור נוטל בהם פי שנים ויראה כן בבכור אע"פ שקדשתו מרחם הואיל והוא בכלל הנזקים ובדין שבועת הפקדון כמו שביארנו בראשון של קמא בד"א מחיים אבל כל שנשחט ונזרק דמו יצא מכלל ממונו ואע"פ שהבשר נאכל לבעלים משלחן גבוה הוא זוכה:

השבח ששבחו נכסים אחר מיתת האב קודם חלוקה אם היתומים השביחוהו מחמת הוצאה או עמל ידיהם כגון שבנו בתים או נטעו כרמים אין הבכור נוטל פי שנים באותו שבח אבל אם שבחו הנכסים מאליהן אם הוא שבח שנשתנה בו הגוף כגון כרמל שנעשה שבולת או כפניות שנעשו תמרים שנשתנה הגוף מכל וכל אינו נוטל בה פי שנים אבל אם לא נשתנה הגוף כגון נטיעות שגדלו ונתעבו או הקרקע שהיה נמוך והמים מתקבצין בה ומפסידין את זריעתה ועכשו העלתה שירטון ר"ל גבשושית של עפר עד שהיא ראויה לזריעה הואיל ולא נשתנה הגוף הרי זה נוטל בה פי שנים הניח להם אביהם פרה מוחכרת ביד אחר ר"ל לחרוש בה זמן ידוע וליתן לו מחרישתה סך ידוע בפירות או מושכרת על דרך זה אלא שהשכירות במעות או שהיתה רועה באפר במקום רחוק ועדין לא באה לרשות היתומים וילדה אין הבכור נוטל בה פי שנים אע"פ שנתעברה בחיי אביהם שאלו נתעברה אח"כ לא הוצרך להשמיענו כן שהרי דבר המתחדש ליתומים הוא כפירות שיצאו מן הדקל אחר מיתת האב שזהו שבח הבא בשנוי הגוף אבל השביחה בגופה בשומן ובעובי הבכור נוטל בה פי שנים אחר שאין האחים נותנין לה מזונות אלא השוכר או החוכר או שרועה באפר ונזונית מאליה וגדולי המחברים כתבו שאף בילדה נוטל בה פי שנים והוא תמה שהרי לא נאמר כן אלא לדעת ר' שאין הלכה כמותו ומה בין זו לכרמל שנעשה שבולת ולדעתנו אין גורסין בפרה זו והשביחה שכל שהשביחה מחמת עצמה ובלא נתינתם מזונות נוטל אלא שאנו גורסין דילדה לבד ולהרבה מפרשים ראיתי שבאים בשבח זה מטעם ראוי מכל וכל ולא יראה כן שהשבח והראוי כמו שביארנו שני ענינים הם ואין השבח ראוי כי כך אחר שגוף הנכסים מוחזק אלא שהם דומים זה לזה:

כל מה שדברנו בשמועה זו לא דברנו אלא בגוף הפרה ובולדה אבל בדמי השכירות והחכירות לא דברנו וראינו הרבה מפרשים מתבלבלים בענין זה כמו שרמזנו בפרק ראשון בשמועת גוד או איגוד ומה שיראה מתוך דברי המפרשים הוא לפסוק שאין שכירות משתלמת אלא בסוף הן שכירות בתים שדות וכרמים הן שכירות מטלטלין ואם אין לאותה שכירות זמן ידוע אינו משתלם עד שישלים מה ששכרו בעבורו הילכך בשכירות פרה כל שלא הגיע הזמן או השלמת מה שנשכר בעבורו אם אין שם זמן הרי זה ראוי ואם הגיע הזמן או נשלם הדבר שבשבילו נשכר הרי זה מוחזק ודוקא לענין בעל באשתו או לעני הנודר שמסדרין לו לפי השג ידו שאין מחייבין על השכירות לדונו עליו כעשיר אלא בדרך זה אבל לענין בכורה הואיל ומתנה קרייה רחמנא דכתוב לתת לו ראוי הוא ודינו כמלוה עד שיגיע ליד המוריש וכן הדין ביבם ודוקא במה שהושכר בחיי האב אבל מה שמשכירים הם עצמם הואיל וזכה בגוף זכה בשכירותו ואע"פ שבשמועת גוד או איגוד כתבנו הפך הדברים דוקא בעבד ובהמה טמאה שאין הגוף ראוי ליחלק ומעתה לא זכה בגוף אבל פרה שראויה לישחט ולחלק לא הא בשכירות שהשכיר אביו אינו נוטל ואפילו הגיע זמן בחיי אביו הואיל ולא בא לידו שאין זה יתר ממלוה זו היא שטתנו והוא עקר מה שנראה לברור בה לפי דעתי:

ויש אומרים שאף גוף הפרה המוחכרת או המושכרת אין נוטל בה פי שנים דלא עדיפא ממלוה ולא יראה כן ששכירות וחכירות כעין פקדון הוא ומ"מ אף לדעת זה קרקע שהיה מושכר או מוחכר ביד אחרים בכור נוטל בה פי שנים שהקרקע בחזקת בעליה עומדת ואין חכירות או שכירות מוציאם מחזקתו וכמו שאמרו בענין קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי בכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל כל שכן קרקע המוחכר או מושכר אבל לענין השכירות אם הגיע זמן השכירות אינו טפל עוד לקרקע והרי הוא מלוה אבל אם לא הגיע זמנו יש לפקפק שמא הואיל ואין שכירות משתלמת אלא בסוף הרי הוא כמי שלא נתחייב השכירות לאב ונגרר הוא אחר קרקע ונוטל בו פי שנים אף לפי חשבון מה שדרו בה בחיי האב או שמא נאמר שמה שדרו בה בחיי האב כגון שהשכירו לשנה ומת בחצי שנה שכירות חצי שנה שעברה מיהא נקרא מלוה שלא ליגרר אחר הקרקע אע"פ שלא הגיע זמן תביעתו ולא גרע מראוי ומה שהביא קצת חכמים להסתפק בדבר זה הוא ממה שאמרו במסכת כתובות בענין עשור נכסי כי הוינן בי רב כהנא הוה מגבינן מעמלא דבתי ושאלו בה חכמי התוספות אם הושכרו בחיי האב וכבר הושלמה השכירות קודם שמת הרי מלוה היא ומטלטלין הם ואין עשור נכסי נגבה אלא מן הקרקע ואם השכירוהו הם לאחר מיתת האב פשיטא והרי אין זה אלא כפירות קרקע ומשום ראוי ליכא שעשור נכסי נגבה אף מן הראוי הואיל ולא מנאוהו בבכורות עם אותם שכתבנו שאין נוטלין בראוי ותירצו בה שהשכיר האב ולא הושלם זמן השכירות כגון שמת בחצי שנה ואמר שאף משכירות חצי שנה שעברה מגבין לעשור נכסי שאין זה מלוה הואיל ואין שכירות משתלמת אלא בסוף והרי לדעת זה ששכירות זמן שעבר נגרר אחר הקרקע ושמא אף לענין בכור כן ובזה יפה כח שכירות שלא הגיע זמנו מאותו שהגיע זמנו אלא שאפשר לפרש שם על שכירות חצי שנה שאחר מיתה ושמא תאמר פשיטא שמא הייתי סבור הואיל והאב השכיר את הבתים והשוכר נכנס לו בעל חוב הרי שכירות כל השנה מלוה הואיל ואין ביד היורשים להוציאו בא והשמיענו שמשכירות שאחר מיתת האב מיהא מגבין ושמא דוקא לענין עשור נכסי אבל לענין בכור אינו נוטל אף בשכירות שאחר מיתה ואף לאחר חלוקה כל הזמן שאינו יכול להוציאו שאינו דר אלא מכח אביו אבל מה שישכירו הם אחר מיתת האב ודאי נוטל ואף קודם חלוקה ואף במה שיש בו דין חלוקה הואיל ויכול לומר גוד או איגוד ואף בעבד ובהמה טמאה יש דנין בה כן אחר שיכול לומר גוד או איגוד:

דברים אלו שבשכירות אם ראוי אם מוחזק הרבה נתבלבלו המפרשים בענינה כמו שכתבנו וגדולי הפוסקים נראה מדבריהם בפרק אלמנה ניזונת ששכירות בתים הוא מוחזק וכן יש מי שכתב שיש לחלק בין שכירות בתים לשכירות עבד ובהמה טמאה ששני אלו הואיל ובני תמותה הם ראוי לקרות שכירות שלהם ראוי אבל הקרקע הואיל ומוחזק ועומד הוא שכירות היוצא ממנו מוחזק:

גדולי המחברים כתבו שאם היתה לו ספינה בים ראוי הוא ואין הבכור נוטל בה פי שנים ואף גדולי המגיהים נראה שהודו להם בה ולא יראה לי כן ואדרבה יראה ההפך ממסכת ערכין פרק השג יד והוא שאמרו שם מת אביו והניח לו ספינתו בים ובאה לו ברבואות פי' בעושר גדול ובהרבה מיני סחורות אעפ"כ אין דנין אותו בשבילם כעשיר שאינו מוחזק בה עדין ושאלו בגמ' הא ודאי עשיר הוא כלומר שהרי ברשותו קם ותירצה כשהיתה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים ואין לו בגוף הסחורה כלום והקשה והא איכא שכרה ומ"מ עשיר הוא מפני השכר ומתרץ אינה לשכירות אלא בסוף והרי אינו עדין ברשותו והקשה תיפוק לי משום ספינה גופה כלומר שהספינה מיהא שלו ותירץ הא מני ר' אליעזר היא דאמר אם היה אכר נותן לו צמדו חמר נותן לו חמורו והוא הדין שמניחין לספן את ספינתו ואין להקדש בה כלום הא מ"מ לרבנן שאין מסדרין לו אלא כלי אומנותו הרי הוא עשיר מצד הספינה אלמא שהספינה בים כמוחזקת היא ושמא יש להם פירוש אחר בסוגיא זו ומ"מ אין הדברים נראין:

זה שכתבנו שאין שכירות אלא בסוף כבר כתבנו שלא סוף דבר בשכירות לזמן אלא אף בשאין לו זמן כענין ספינה שאין לה זמן ידוע מ"מ צריך לברר שגדולי הפוסקים פסקו ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף בקדושין פרק האומר וכן פסקו גדולי המחברים ובכאן החלטנו המאמר לפסוק שאינה משתלמת אלא בסוף וכן בפרק איזהו נשך ומ"מ חכמי התוספות תרצו שיש דברים שישנה מתחלה ועד סוף כגון בקדושין לענין שהיא מלוה ולענין מה שאמרו בראשון של ע"ז שאם בנה שכרו מותר אבל מ"מ אין יכול להכריחו לפרוע אלא בסוף ובענין זה הוא נקרא ראוי: