מאירי על בבא בתרא כא

כבר ביארנו במשנה שאם קנה בית דירה בעיר הרי הוא כאנשי העיר מיד מ"מ דוקא בית דירה אבל קרקע כל שהו לא ואף בבית דירה פירשו בה דוקא שהוא דר בה עם אנשי ביתו אבל אם אנשי ביתו דרים במקום אחר והוא דר בכאן כדרך שאר סוחרים אין זה כלום אף בבית דירה ודר שם עם אנשי ביתו יש אומרים דוקא שקנאה עכשו אבל אם לא קנאה עכשו אלא שכבר היתה לו שם בית דירה אינו כלום ואין כופין אותו אלא עד שנים עשר חדש כשאר בני אדם שאין להם בית דירה ויש חולקים בזה ממה שאמרו בתוספתא הכתובה למעלה מי שהיתה לו חצר בעיר אחרת בני העיר משעבדין אותו לחפור עמהם בור שיח ומערה ואמת המים ושאר כל הדברים אין משעבדין אותו ואם היה שרוי עמהם באותה העיר משעבדין אותו על הכל ומפרשין שעל כל עסקי העיר משעבדין אותו ואם לסוף שנים עשר מאי איריא יש לו בית אף בלא בית נמי אלא ודאי לאלתר ומ"מ יש שפרשו שלא על כל עסקי העיר הוא אומר כן אלא עסקים שהם תועלת לבתים על דמיון בור שיח ומערה שהם צרכי בית ואין זה נראה:

המשנה החמישית והכונה בה לבאר ענין החלק החמשי והוא שאמר אין חולקין את החצר עד שיהא בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה ולא את השדה עד שיהא בה תשעה קבין לזה ותשעה קבין לזה ר' יהודה אומר תשעה חצאי קבין לזה ותשעה חצאי קבין לזה ולא את הגנה עד שיהא בה חצי קב לזה וחצי קב לזה ר' עקיבא אומר בית רובע ולא את הטרקלין ולא את המרון ולא את השובך ולא את הטלית ולא את המרחץ ולא את בית הבד עד שיהא בהן כדי לזה וכדי לזה אימתי בזמן שאין שניהם רוצין אבל בזמן ששניהם רוצים אפילו פחות מיכן יחלוקו וכתבי הקדש אע"פ ששניהם רוצים לא יחלוקו אמר הר"ם הקרקעות המשותפות בבבל וכיוצא בו אין בהם דין חלוקה עד שיהא ד' אמות לזה וד' אמות לזה כלומר בחצר השותפין אחר שיניח לפני כל פתח בית ובית ארבע אמות לתשמיש למדנו מזה כי כשיהיה בחצר שני בתים זה כנגד זה אין חולקין עד שיהיה מפתח בית זה לפתח הבית השני שש עשרה אמה ודין זה הוא בחצר שהדין בה במדינות אימתי בזמן ששניהם אין מרוצין אבל בזמן ששניהם מרוצין יחלוקו ואע"פ שאין בחצר ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה ור' יהודה אינו חולק על חכמים אבל הוא מדבר כפי מקומו לפי שבמקום ר' יהודה היה עושה תבואה שדה של תשעה חצאי קבין כשדה שהיה בו תשעה קבין במקום האומר תשעה קבין ובית רובע ר"ל מדת בית רובע הוא רביע מדת בית קב וכבר ביארנו בפרק שני מכלאים שמשיחת בית רובע מאה אמה וחמש אמות וכמו כן משיחת בית ט' קבין שלשת אלפים ושבע מאות וחמשים אמה ופסק הלכה שאין חולקין הקרקעות המשותפות אלא אם כן יהיה בכל חלק מהם כדי עבודת העובד יום אחד כלומר בחרישה וזריעה וכיוצא בהן וטרקלין ומרון מין ממיני ארמונים וכדי לזה וכדי לזה הוא שיקרא שם כל אותו דבר על כל חלק וחלק מחלקיו כגון שיהיו הטרקלין כל כך גדול שיגיע לכל אחד מהשותפין בחלקו מקום שיקרא טרקלין וכן השאר ואם לא יתכן החלוקה באותו קרקע בין לשנוי חלקיו או שתתבטל צורתו כשהוא נחלק לקטנותו כמו שביארנו אין אחד מהם יכול לכוף את חברו לחלוק אבל כופין אותו על דרך אחר שיאמר לו קנה חלקי ממני או מכור לי חלקך בכמה שהוא שוה וזה ענין גוד או אגוד פירושו קנה לך חלקי או אני אקנה חלקך וכתבי הקדש אעפ"י ששניהם רוצין לא יחלוקו כשהם בכרך אחד אבל כשהם כרכים הרבה מחוברים ביחד ורוצים לחלוק שיקח אחד מהם ספר זה וחברו ספר אחר אינם נמנעים:

אמר המאירי אין חולקין את החצר וכו' כבר ביארנו בראש הפרק שכל ששני בני אדם משותפין בדבר אחד על איזה צד שנשתתפו בה אין כופין זה את זה לחלוק אא"כ יש בה שיעור חלוקה לכל אחד ואחד ובא עכשו לבאר בכל הדברים איזה שעור חלוקה שלהם וכלל הדברים הוא שיהא שם הכל מונח על כל חלק וחלק ושיערו חכמים בחצר ארבע אמות ומפני זה אמר שאין חולקין את החצר עד שיהא בה אחר חלוקה שיעור ארבע אמות על ארבע אמות לכל אחד מהם שבשיעור זה קרוי כל חלק מהם חצר ולא יפקע שם הראשון ממנה וכן לא את השדה של תבואה עד שיהא בו שיעור זריעת תשעת קבין לכל אחד מהם אחר חלוקה וד' יהודה אומד תשעת חצאי קבין ואין הלכה כדבריו כך שערו חכמים שאין קרוי שדה אלא בזריעת תשעת קבין ולא הגינה העומדת לזריעת ירקות אא"כ יש אחר חלוקה שיעור זריעת חצי קב זרעים לכל אחד מהם ור' עקיבא אומר בית רובע ואין הלכה כדבריו ואין חולקין את הטרקלין ואת המירון עד שיהא בו כדי לזה וכדי לזה ולא נתפרש בו שיעור ומ"מ ענינו שכל אחד מן החלקים יהא ראוי לקרותו בשם טרקלין או מירון וטרקלין פירושו בית מרובע שארכו כרחבו ומעשר על עשר ולמעלה כמו שהתבאר בהמוכר פירות ונמצא שאין חולקין בטרקלין אלא אם כן היו שם עשר על עשרים שיגיע לכל אחד עשר על עשר ומלת מירון ביאורה בית הנקרא בלשון לעוזות שאל"א ויש מפרשים בו מקום גדירות צאן מלשון כבני מרון ואינו נראה וכן המרחץ והשובך ובית הבד עד שיהא שם כלו על חלקיו והוא שיהא באפשר לזה לעשות מרחץ או שובך או בית הבד בחלקו וכן הטלית וכן בשאר הדברים ויש גורסין במשנה זו ולא בית השלחין ולא יראה כן שהרי בכלל שדה הוא ואפשר שהם מחלקים בין שדה בית הבעל לשדה בית השלחין שבית השלחין מתוך שיש בתוכו מעין ובור להשקותו אף בפחות מכן נקרא שדה וכן פירשוה גדולי הצרפתים או שמא פירושו מלשון האמור במועד קטן מאי שלחין גינוניתא והיא אמורה בכאן על שעשויה לירק לשחת לצורך בהמה ומ"מ בספרים מדויקים לא נזכר בית השלחין במשנה זו כלל בד"א בשאין שניהם רוצים שאין כופין זה את זה לחלוק אבל אם רצו לחלוק אע"פ שהם מפקיעין את השם חולקין ומ"מ כל שלא קנו מידם חוזרין ואפילו קנו מידם לחלוק אינו כלום שקנין דברים הוא עד שיקנו מידם בברירת רוח פלני לפלוני ורוח פלני לפלני ובכתבי הקדש אע"פ ששניהם רוצים לא יחלוקו ופירשו בגמרא דוקא בכרך אחד הא בשתי כריכות אם רצו חולקים:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצדדין שביארנו הלכה היא אלא שלא נשלם בתוכה ביאור הענינים בכדי צרכן ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא להשלמת ביאור ענינים אלו עם שאר דברים המתגלגלים בתוכה אלו הן:

מה שפירשנו שאין חולקין את החצר עד שיהא בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה דוקא שלא נתברר חלק כל אחד מהם אבל אם היה כל אחד מכיר חלקו כגון שבירר להם מורישם או לקחוה משנים אע"פ שנשתמשו בה הם כאחד כופין זה את זה לחלוק אע"פ שאין שם דין חלוקה וכן כתבוה גדולי הפוסקים ופשוטה היא היו בתיהם של שותפין אלו פתוחים לחצר זה זה מכאן וזה מכאן אין שיעור חלוקתה ארבע אמות לכל אחד אלא ארבע אמות חוץ משל פתחים כלומר שנותנין לכל אחד כנגד פתחו ארבע אמות ברחב החצר ואם יש מלבד אלו ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה חולקין ואם לאו אין כאן שיעור חלוקה היה בית של אחד פתוח בשני פתחים לחצר וביתו של אחד אינו פתוח לה אלא בפתח אחד אין אומרים לפי פתחיה מתחלקת ויטול בעל שני הפתחים שני שלישי החצר ובעל האחד לא יטול אלא שליש החצר אינו כן אלא בעל שני הפתחים נוטל ארבע אמות ברחב החצר כנגד משך כל פתחו בכל אחד מן הפתחים והשני נוטל ארבע אמות ברחב החצר כנגד פתחו והשאר אם יש בו דין חלוקה חולקין בשוה:

דברים אלו אינם אמורים אלא באחד שהוריש לשני בניו החצר וכן הוריש להם בתים פתוחים לתוכו ובירר בצואתו שיהא בית הפתוח בשני הפתחים לפלני והפתוח באחד לפלני והניח להם החצר בסתם אבל אם החצר והבתים כלם בשתוף וחלקו הם את הבתים ובא זה שבשני פתחים לאחד וזה שבפתח אחד לאחר חולקין אותה בשוה שעל מנת כן חולקין וכן בלקוחות אלא שיש אומרים שאם לקחו בעלי בתים אלו חצר זה מאחד בסתם בעל השנים יכול לומר שהוא יטול ארבע אמות ברחב כנגד שני פתחיו ובלבד שינכה בחלק האחר מדמיו כשיעור לפי סך המקח יש אומרים שדברים אלו אינם אלא בחצרות הכפרים שרשאין לבנות בקרקע עולם ובא אחד ובנה שני בתים מכאן וזה בית אחד מכאן והשאר מקום פנוי באמצע והחזיקו בו שניהם לחצר ומאחר שהחזיקו יראה שאין יכולים לפתוח פתח אחר אלא מה שפתחו וכל שלא נשארו ארבע אמות בחצר לכל אחד ואחד אחר שנסלק ארבע אמות ברחב החצר כנגד משך הפתח בכל פתח ופתח אין כופין זה את זה לחלוק הא כל חצרות המדינות שאע"פ שלא הובררו החלקים מ"מ ידוע שחציה לכל אחד מהם אין הפתחים זוכין וכל שיש בה שיעור שמנה אמות לזה ושמנה לזה כופין לחלוק ואם לא היה להם בית לשם צריך שיהא שם שיעור ארבע על ארבע לבית וארבע על שמנה לחצר לכל אחד מהם פתחים אלו שהזכרנו אפילו היו רחבים עשר נוטל מארך החצר כנגד משך כל פתחו וברחב החצר נוטל ארבע לבד ומ"מ אם היה הפתח פחות מארבע נוטל ארבע על ארבע שאין תשמיש בפחות מארבע על ארבע וכן כתבוה גדולי הפוסקים והראיה מה שאמרו למטה שמי שיש לו בחצר פתח רחב ארבע אמות לא יעשנו שנים מפני שמרויח שנוטל ארבע אמות כנגד כל אחת מהן:

מי שיש לו בחצר פירא דסופלי ופירושו חפירה שהיו מצניעין בה גרעיני תמרה לצורך מאכל בהמה יש לו ארבע אמות לכל רוח פעמים שמכניסין מרוח זה ופעמים מרוח אחרת ודוקא שלא היה לו פתח בבית אצל אותה חפירה אלא שביתו פתוח לחצר במקום אחר והולך בחצר הרבה קודם שיגיע לחפירה ומאחר שנכנס לחצר בורר לו מאיזה רוח יזדמן לו יותר להכניסן דרך שם אבל אם היה לו פתח בבית אצל אותה חפירה ודאי אינו מכניסן אלא דרך פתחו ואין לו אלא ארבע אמות כנגד פתחו כך פירשוה גדולי הצרפתים ומ"מ גדולי המפרשים נראה דעתם לפי מה שכתבו תלמידיהם בשמם שלא נאמר ליתן להם ארבע אמות לכל רוח אלא פירושו לכל רוח שירצה ואם יש לו פתח מיוחד אינו נוטלם אלא מצד הפתח ויש מפרשים פירא דסופלי חפירה שמעבדין בה עורות וכן יש מפרשים ענין יחוד הפתח שהזכרנו שלא מפתח ביתו הוא אומר אלא כך פירושו זה שאמרנו שנוטל ארבע אמות לכל רוח או לאיזה רוח שירצה דוקא כשאנו רואין בו שאינו מיחד באותה פתח או צד ליכנס דרך בו בכל פעם ופעם אלא פעמים מכאן ופעמים מכאן אבל אם אנו רואים בו שמיחד לעצמו צד ליכנס דרך בו אינו נוטל אלא מאותו צד שהוא רגיל בו יש מי שאומר כן בבית שיש בו הרבה פתחים ואין בהם אחד מיוחד לכניסה ויציאה שאם ייחד לו אחד מהם אינו נוטל אלא לאותו שהוא מייחד לו וכן הביאוה גדולי המחברים ואין דבריהם נראין:

ודברים אלו כלם יראה שהם אמורים במבואות הסתומים וחצרות שאין לאחד מבני מבוי או חצר רשות לפתוח פתח אלא ברשות כלן ולא לעשות פירא דסופלי ושאר ענינים וכשיש לו מיהא זוכה בארבע אמות על הצדדים שביארנו ואין האחר יכול לומר אף אני פותח או עושה חפירה כדי שלא לזכות ביתר ממני וכן הדברים נראין: