מאירי על בבא בתרא רו

וכן אם היו נקעים או סלעים אלו מפוזרין כדינן אלא שאין הולכין ברבוע שכשהולכין ברבוע ובקוים ישרים זה כנגד זה אין המחרישה מתעכבת ממלא הלוכה אלא בקו שבין זה לזה אבל אלו הולכין בעגול השדה עד שאי אפשר למחרישה לילך מלא ארך השדה או רחבו שלא תפגע באחת מהן ואם היו הולכין כשורה שורות שורות כעין צורה זו וכן אם היו עשויין כאיצטדין ר"ל עקלתונים כקרנים והוא עגול כחצי גרן והמחרישה הולכת קו אחד בקוצר וקו אחד באורך וכן דרך עקלתון ר"ל שמתעקלים בהרבה מקומות וכל אלו יש צער גדול בחרישתו בהם ומפני זה כל אלו ספק אם הוא צריך לקבלם אם לאו והמוציא מחברו עליו הראיה:

היה סלע יחידי והוא בראש השדה והמוכר רוצה להתחיל למדוד ממנו כדי שיהא נכלל במכר או בסופו והוא האמור כאן בלשון סמוך למצר אפילו כל שהוא אין נמדדין עמה היה בתוך השדה לפנים מן המצר עד שעפר מעט בפחות משלשה מפסיק בין המצר ובינו הרי זה ספק אם נדון בסמוך למצר הואיל ואין שם אלא פחות משלשה אם לאו וכן אם היה סלע זה מקשיי מלמעלה אלא כשאדם חופר בו יותר מדאי אדם מוצאה עפרית וראויה לחרוש או בהפך שהוא עפריי מלמעלה ומקשי מלמטה כל אלו ספק וכל אלו יש מפרשים אותן בדרך אחרת ואין צרך בכך:

המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני ואמר על זה בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל פחות כל שהו ינכה הותיר כל שהו יחזיר ואם אמר לו הן חסר והן יתר אפילו פחות רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו יתר מכן יעשה עמו חשבון מהו מחזיר לו מעות ואם רצה יחזיר לו את הקרקע ולמה אמרו יחזיר לו מעות כדי ליפות כחו של מוכר שאם שייר בשדה בית תשעה קבין ובגנה בית חצי קב וכדברי ר' עקיבא בית רובע מחזיר לו את הקרקע ולא את הרובע בלבד הוא מחזיר לו אלא את כל המותר אמר הר"ם כבר ידעת כי רובע לסאה הוא חלק מארבעה ועשרים ומדה בחבל מורה על הקפידא על מדידת אותו קרקע ואמרו הן חסר הן יתר יורה שנתפייסו שניהם בקירוב המדה הנזכרת ביתר או חסר ואח"כ כשפסק עמו במדה בחבל והותיר איזה שיעור שיהיה או שפסק עמו בקירוב והיה התוספת יותר מרובע לסאה הלוקח חייב למוכר דמי אותה תוספת שנשארו אצלו משומת מקחו לכל הקרקע ואם רצה המוכר שיחזיר לו קרקע באותה התוספת הרשות בידו ולא יוכל הלוקח לחייבו במכירת אותה התוספת לפי שהנאת זו למוכר לפי שהיא לא תועיל לו אותה חלקה קטנה שאינו יכול לזרעה ולפיכך חייב הלוקח לקנותה שיצרף אותה לשאר הקרקע שלקח ולא יפסיד כלום ואם היה השיור הנשאר למוכר שיעור שיוכל לזרוע ויקרא שם שדה עליו אין הלוקח חייב להחזיר לו מעות אלא קרקע וזהו טעם מה שאמר שאם שייר בשדה בית תשעה קבין וכו' ומה שאמר ולא את הרובע בלבד כבר תקן התלמוד זה ואמר שהכונה לא את המותר בלבד הוא מחזיר אלא את כל הרובעים כלם כגון שמכר לו שדה זרע עשר סאין אם חסר אם יתר וכשמדדו מצא עשר סאין ועשרה רבעים ומותר על העשרה רבעים יחזיר לו הלוקח אותו המותר עם העשרה רבעים כלם ולא יקח אלא מדה בחבל:

אמר המאירי בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל ר"ל במדה מצומצמת שאין בה לא פחות ולא יתר פיחת כל שהו ינכה לו מן הדמים לפי חשבון ואין כאן דין אונאה לקרקעות שלא נאמר אין אונאה לקרקעות אלא כשאין טעות במקח אלא שמוכר לו ביוקר וכן דין מקח טעות להיות חוזר אין כאן שאין זו טעות גמורה שהרי בית כור הוא קרוי וזה שאמר לו מדה בחבל פירושו בית כור מדה בחבל בכך וכך כלומר שאם יחסר או יותיר יחזירו זה לזה וכן אם הותיר כל שהו יחזיר למוכר אם במעות אם בקרקע על הדרך שיתבאר במשנה זו ואם אמר לו בית כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן יתר כלומר שאיני מדקדק במדה פיחת רובע קב לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו שהוא בית שבעת קבין ומחצה לכור והוא אחד מעשרים וארבעה במכר וכן לפי מדה זו במכירה מועטת ופירשו בגמ' שאף בסתם הדין כן ר"ל שלא אמר לא מדה בחבל ולא הן חסר הן יתר שמן הסתם עד כאן אין אדם מדקדק במדה ואין צריך לומר אם אמר כבית כור וכו' יתר מכן יעשה עמו חשבון ומחזיר ומכיון שהוזקק להחזיר אין אומרים יחזיר מה שהותיר על הרובעין והרובעין מ"מ נמחלו אלא מחזיר אף הרובעין כלן אם בקרקע אם בדמים על הדרך שהוא מבאר עכשו וכן הדין בפיחת יתר מרובע לסאה שמנכה לו כפי כל החסרון מהו מחזיר לו בין בכל שהו למדה בחבל בין ביתר מרובע לסאה להן חסר הן יתר או לסתם מעות כחשבון שאר המכר ואם רצה המוכר בהחזרת קרקע רשאי שהבחירה בידו ולא אמרו מעות אלא ליפות כחו של מוכר שקרקע מועט אינו ראוי לו ומתוך כך כופין את הלוקח ליתן לו מן המותר דמים כשער המכר ובלבד שלא הוזלו קרקעות כמו שיתבאר בגמ' ואם שייר בשדה ר"ל שהמותר גדול כל כך עד שמגיע לשיעור בית תשעת קבין שהוא שיעור שדה ובגנה בית חצי קב שהוא שיעור גינה כמו שהתבאר בפרק ראשון מחזיר לו קרקע שהוא קרקע ראוי וכדברי ר' עקיבא בית רובע קב בגנה ואין הלכה כמותו כמו שביארנו בפרק ראשון ולא את הרובע בלבד הוא מחזיר וכו' פירשו בגמ' שהוא הפוך ר"ל ולא את המותר בלבד הוא מחזיר אלא כל הרובעין כמו שביארנו ומ"מ גאוני ספרד פירשו שלא נאמר דבר זה אלא בשהותיר תשעת קבין אבל אם לא הותיר אלא שמנת קבין הואיל ואין במותר שם שדה אין מחזיר אלא היתר על הרובעין אבל הרובעין נמחלו ולא יראה כן ובמשנה הסמוכה לזו נכלל דין אחר שהוא מסתרך עם דינין שבמשנה זו והוא שאמר שם בסמניו ובמצרניו פחות משתות הגיעו ר"ל שאם מכר לו בית כור פלני שבמקום פלני הממוצר ומסומן בתוך מצרים אלו פחות משתות הגיעו אבל יתר על שתות ינכה לו מן הדמים וכן בתוספת ושתות עצמה שהוא קב בסאה יתבאר בגמ' אם דינו כפחות משתות ואם כיתר ואין דין זה דומה להן חסר הן יתר שמאחר שהראה לו המצרים לא סמך עליו והרי הוא כמי שאומר שדה זה אני מוכר לך הן גדול הן קטן ולא אמר בית כור אלא שלא למעט שיעורו ביתר משתות אבל הן חסר הן יתר הואיל ולא סימן לו בית כור פלני לא קבל עליו אלא רובע לסאה:

נמצאת משנה זו כוללת שלשה דינין ובכלן המקח קיים הראשון שבכל שהו ינכה או יחזיר השני שעד רובע לסאה ועד בכלל נמחל ומשם ואילך יחזיר את הכל השלישי שבפחות משתות נמחל מכאן ואילך יחזיר את הכל הדין הראשון במדה בחבל והשני בהן חסר הן יתר או בסתם והשלישי בסימניו ומצרניו:

ושמא תאמר בבית כור סתם מיהא היאך אתה אומר שעד שבעת קבין וחצי בבית כור הגיעו והלא בנקעים וטרשים שמארבעת קבין ולמעלה אינו מקבל והיאך אפשר שבפיחתו מכל וכל אתה אומר שעד שבעה ומחצה נמחלו ובטרשים ונקעים לא נמחלו ביתר מארבעת קבין ותירצו חכמי הדורות שלפנינו שהטרשים והנקעים גרועות אצלו יותר משלא היו שם כלל מצד שהשדה נראה בהם כשנים ושלש או שמא משנה ראשונה בבקעה גדולה שיכול להשלים לו כל בית הכור ושניה בשדה יחידי שאין שם במה להשלים בסמוך לו:

ויש שואלים במשנה זו היאך ינכה או יחזיר והלא אמרו כל דבר שבמדה חוזר ופירושו בטול מקח לגמרי ואין חזרת אונאה מספקת ומ"מ אנו כבר פירשנו בפרק הספינה חוזר על האונאה אלא שפשוטה של שמועה האמורה שם מוכחת על בטול מקח והוא שאמרו שם אין מוסיפין על המדות יתר משתות מאי טעמא אלימא משום אונאה דלא ליהוי בטול מקח אפילו פחות משתות נמי דהא אמר רבא כל דבר שבמדה וכו' ומ"מ גאוני ספרד אין גורסין אפילו פחות משתות נמי אלא והא אמר רבא כלומר והרי הואיל ודבר שבמדה הוא אין בו בטול מקח אלא שהאונאה חוזרת בין במטלטלין בין בקרקע וכן דעת גדולי המחברים וידעת זה אין קושיא מדבר שבמדה למשנה זו שהרי אין מקח בטל בה אלא אונאה חוזרת ומעתה מדה בחבל בכל שהו יחזיר בהן חסר הן יתר או בסתם הואיל והוא כהן חסר הן יתר עד רובע לסאה נמחל ולא בא בכלל דין דבר שבמדה מפני ששם בית כור עליה וכשהאונאה ביתר מכן אונאה חוזרת ובסמניו ובמצרניו הואיל והוא כאלו מכר שדה פלני כמה שהוא עד שתות נמחל מכאן ואילך אונאה חוזרת וזה עיקר ויש שתרצו שלא נאמר דבר שבמדה חוזר אלא במטלטלין לא בקרקע ומ"מ יקבלו תשובתם ממה שנאמר בקדושין פרק שני בשמועת אחים שחלקו לקוחות הן פחות משתות נקנה מקח וכו' ואמרו שם לא אמרן אלא במטלטלי דכן אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות ובמקרקעי נמי לא אמרן אלא דפליג בעלויא אבל פלוג במשחתא ר"ל במדה אפילו פחות משתות חוזר דהא אמר רבא דבר שבמדה וכו' וכן בפרק הזהב בשמועת חטין וזרען בקרקע יש בהם אונאה וכו' כמאן דשדי בכדא דמי ויש להם אונאה או דילמא בטלי אגב ארעא וקרקע אין לו אונאה והקשה היכי דמי אלימא דאמר שדאי שיתא ואשתכח דחמשא הוא דשידא והא אפילו תימא דקרקע הוא יש לו אונאה דהא אמר רבא כל שבמדה וכו' הא למדת שדבר זה נאמר אף בקרקע אלא שאפשר לפרש לדעתם שלא נאמר חוזר לענין בטול מקח אלא במטלטלין אבל בקרקע אונאה חוזרת שאין מקח בטל וכן היא דעת גדולי הצרפתים אלא ששמועת הזהב קשה אף לדעת זה ואם כן כשאמר לו היכי דמי וכו' כלומר שאין בה חלוק בין שיהיה כקרקע בין שיהא כמטלטלין הרי מ"מ יש כאן חלוק ומ"מ נראה לתרצה שלא היה שואל אלא לעיקר אונאה ר"ל אם יש אונאה כלל אם לאו ומ"מ יש לתרץ שדבר זה לא נקרא דבר שבמדה הואיל ובשם כלל מכר לו ר"ל בית כור הא אם אמר מאה אמות או כשיעור מאה חבלים של שיעור אמה או כשיעור שירצה והטעהו זהו דבר שבמדה שבקרקע ויש מפרשים שכל שיש לו לשלם מחזיר הא אם אין לו לשלם בטל מקח ואע"פ שהדין כך הוא מ"מ לענין פירוש אינו נראה ועיקר הדברים בדין זה כמו שכתבנו תחלה ומ"מ בשני של קדושין כתבנו אח"כ בענינים אלו סברא אחרת שעליה אנו סומכים יותר:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא אלא שיש בקצה דברים שבה תנאים ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא להשלמת ביאור תנאים אלו כך הם: