מאירי על בבא בתרא רה

כבר ביארנו בכמה מקומות שהמקדיש שדה אחזה בשעה שהיובל נוהג אינה נפדית בשווייה אלא בין עדית בין זבורית נפדית לפי חשבון בית זרע חומר שעורים והוא בית כור בחמשים שקל כסף לכל שני היובל ונמצא עולה סלע ופנדיון לשנה ואע"פ שנמצא הפודה מתאונה בחלק אחד ממ"ט חלקים שבפנדיון לשנה שהרי ממ"ט סלעים היה מגיע סלע לכל שנה ומן הסלע היתר אלו היה הסלע מ"ט פנדיונים היה מגיע פנדיון לשנה יתר על הסלע אבל אינו אלא מ"ח פנדיונין מ"מ לא חשו לפסידא מועטת כזו ונתנוה קלבון לפרוטרוט כמו שיתבאר במקומו ודבר זה בשפדאה אחר הא אם פדו בעלים או אשתו או אחד מיורשיו נותן כשיעור זה ומוסיף חומש וכשבא לפדותו היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אם היו הנקעים מלאים מים שנמצאו שאין הנקעים והסלעים ראויים לזריעה אין נמדדין עמה וחושבין לו מלבד אלו בית זרע חומר שעורים לחשבון שהזכרנו ונקעים וסלעים אלו חוזרין לו עמה בלא פדיון לא היו הנקעים מלאים מים הואיל וראויים לזריעה הם אע"פ שמקום בפני עצמו הם ואין נמדדין עמה מ"מ קדושים הם בפני עצמן ונפדין בפני עצמן שההקדש חל על מה שהקדיש הן רב הן מועט בין שהקדיש בית כור שלם בין שהקדיש לתך וחצי לתך סאה או חצי סאה או איזה שיעור שיהיה חושבין לפי המדה וגדולי המפרשים כתבו בה שנמדדין עמה והכל אחד ויש מפרשים נמדדין בפני עצמן לפדות בשוויין ויש מפרשין לענין שאם רצה לפדות אותן הנקעים לבד רשאי לא היו הנקעים או הסלעים עמוקים או גבוהים עשרה בין שהנקעים מלאים מים בין שאין מלאים מים נמדדין עמה:

הקדיש שדהו בשעה שאין היובל נוהג אע"פ שהמקדש קיים כגון בית שני שלא מנו יובלות אלא כדי למנות שמטין אבל לא לקדשת עצמן כמו שיתבאר במקומו שדה אחזה נפדה בשוויו ובעלים מוסיפין חומש אבל בזמן הזה לא יקדיש כלל שהרי בדברים שיש להם קדשת הגוף אין כאן מזבח ואף לקדשת דמים הרי אין כאן בית ואם הקדיש כבר ביארנו את הדין במסכת ע"ז פרק ראשון:

זה שנאמר במשנתנו במוכר בית כור לחברו והיו שם נקעים או סלעים פחותים מעשרה שנמדדין עמה דוקא שלא היו בין כלם אלא עד בית ארבעת קבין אבל אם היו יותר משיעור זה אין נמדדין עמה ומקום בפני עצמן הם ואף עד כדי ארבעת קבין דוקא שהם מפוזרים ואין מובלעין אלא בתוך רוב הבית כור או יותר אבל אם מכונסים בתוך חצי הבית כור אין נמדדין עמה וזה שאמרו כאן בתוך חמשת קבין אין הלכה כן אלא ברבה של שדה ועל כרחך שתי לשונות אלו חולקים הם זה עם זה שהרי בשדה של בית כור אנו עסוקים וא"כ רובה של שדה פירושו רבו של בית כור וכן פירשוה גאוני ספרד בפירושיהם וזהו שגאוני הראשונים לא הביאו לשון ראשון ר"ל והוא שמובלעין בחמשת קבין בחבוריהם אלא שגדולי הפוסקים והמחברים הביאו את שניהם ומפרשים שאם היו מפוזרים ביתר מרוב הבית כור אף הלוקח אין נוח לו בפזור גדול כל כך שאז הוא נראה כמקומות חלוקים הרבה זה מזה ואין הדברים מתישבים מכיון שביארנו דבר זה בבית כור עפר אני מוכר לך ונקעים פחותים מעשרה כל שכן בכבית כור עפר ובנקעים פחותים מעשרה היה רוב ארבעת קבין אלו מובלע במיעוטו של בית כור ומיעוטו מובלע ברוב הבית כור הרי זה ספק שמא הואיל וכללן לא נשלם אלא ברוב בית כור נמדד או שמא הואיל ורובן נכלל במיעוט הבית כור אינו נמדד והמוציא מחברו עליו הראיה: