מאירי על בבא בתרא קפד

האשה שנתאלמנה או שנתגרשה היא אומרת בתולה נשאתי ונמצאת כתובה שלי מאתים והוא אומר בגירושין אלמנה נשאתיך ובנתאלמנה היורשים אומרים אלמנה היתה כשנשאת לאבינו אם יש עדים שיצאתה בהינומא וראשה פרוע או שנעשו בה שאר מנהגות מאותן שנהגו אנשי אותה העיר לעשותן לבתולה לבד כתבתה מאתים ויש שואלין הרי יש לך להאמינו מתוך שיכול לומר פרעתי ופירשוה שאינו נאמן בכך הואיל ובמקום שאין כותבין כתבה הוא ואין שובר בידו שאם בנתגרשה הרי אמרו הוציאה גט ואין עמה כתבה גובה כתבתה ואף בנתארמלה הואיל ואין שובר בידו אינו נאמן ומ"מ באבדה כתבתה מיהא אין תירוץ זה מספיק אלא שעיקר הקושיא אינה שהרי אין אומרים מגו במקום עדים הואיל ויש עדים שיצאתה בהינומא ודאי בתולה היתה ואם אין לה עדים כתבתה מנה אלא שבנתגרשה כתבו גדולי המחברים שרשאה להשביעו על כך שבועת התורה שהרי יש כאן הודאת מקצת ולא יראה כן שהרי אין הטענה אלא במנה שני שהמנה שהוא מודה בו לא היתה הטענה עליו כלל וכן היא שנויה בתלמוד המערב ונסח לשונם כל עמא מודה שהוא חייב לה מנה והיא כתובעת לו מנה אחר ואינו מודה לה ואף גדולי המפרשים דוחים אותה מצד שהיא כפירת שעבוד קרקעות אלא שגאוני האחרונים קיימוה כדברי גדולי המחברים ואע"פ שהשטר כפירת שעבוד קרקעות היא לא הופקעה שבועה אלא בשטר שיכול לטרוף בו מן הלקוחות אבל כל שאין בידו שטר או שיש בידו ואין יכול לטרוף בו אין זה שעבוד קרקע שהרי לא נשתעבד לו גוף הקרקע לטרפו ללוקח ואם מפני שיכול לגבות מן הלוה אם כן אף מלוה על פה שעבוד קרקע וכן כתבוה חכמי ספרד בפרק יש נוחלין ודברים אלו דוקא במקום שאין כותבין כתבה אלא שסומכין על תנאי בית דין אבל מקום שכותבין כתבה אם אין שטר כתבה יוצא מתחת ידה אפילו תבעה ביום מיתת בעלה אין לה כלום ומ"מ אבדה כתבתה והם מודים שלא נפרעה הדין כן ודבר זה פירשוהו רוב מפרשים בבריא ובריא ר"ל שהוא טוען בבריא אלמנה נשאתיך או היורשים טוענין בבריא אלמנה נשאך אבינו וכגון שהם בני אשה אחרת או אף שהם בניה וטוענין בבריא כך אמר לנו אבא הא בבריא ושמא בריא דידה עדיף וכרבן גמליאל כמו שהתבאר במסכת כתבות וכן נראה לי שמאחר שצירף טענת היורשים עם טענת הבעל יראה שאף טענתם בבריא כטענת הבעל ויש חולקין לומר כן אף בבריא ושמא ובבריא ובריא מיהא כלם מודים שהבעל נאמן ואע"פ שרוב נשים בתולות נשאות אין הולכין בממון אחר הרוב להוציא מיד המוחזק ויש לתמוה לדעת המעמידה בבריא ושמא ולשטת גאוני ספרד שמעמידין אותה בדין שבועת מודה מקצת הרי היורשים מחוייבי שבועה שאין יכולין לישבע אלא שכבר ביארנו בפרק הבית שאין אומרים ביתומים מתוך שאין יכול לישבע וכו' הואיל ואין ריעות בטענתם:

המוכר עבד לחברו ונמצא גנב או קוביוסטוס ר"ל גונב נפשות וכן שנמצא גזלן וחטפן או זולל וסובא וכיוצא בדברים אלו הגיעו ואינו יכול לחזור ואפילו לא פרעו עדין כופין אותו לפרעו שסתם הדברים סבר וקביל שרוב עבדים כך הם ולא רוב דוקא שהרי אין הולכין בממון אחר הרוב להוציא ממון מיד המוחזק אלא שכל העבדים סתמן כך הוא והגיעו עד שיפרש הא אם נמצא ליסטים מזויין או מוכתב למלכות ליהרג אומר לו הרי שלך לפניך שהרי למיתה הוא עומד ויש מפרשים במוכתב למלכות שנכתב בפנקסו למלאכתו והרי תופשו כל עת שירצה למלאכתו וכן כל כיוצא בזה אפילו פרע מחזיר לו מעותיו ויש מפקפקים בה בקצת דברים וכבר ביארנום בראשון של קדושין: