מאירי על בבא בתרא קסח

כבר ביארנו במשנה שאע"פ שלענין מקח וממכר יין וחומץ נחשבו לשני מינים לענין תרומה ומעשר מין אחד הם מעתה תורמין מן היין על החומץ אבל מן החומץ על היין אין תורמין לכתחלה שהרי מן הרעה על היפה הוא ומ"מ אם תרם תרומתו תרומה ואין צריך לחזור ולתרום ומ"מ אם נתכון להפריש יין ונמצא חומץ או אפילו כיון לחומץ ונמצא יין הואיל ובטעות נתרמה אין תרומתו תרומה ויש אומרים שאף זו תרומה אלא שיחזור ויתרום וכן החומץ והיין נקראים מין אחד לענין מודה מקצת ר"ל שאם טענו יין והודה חומץ ממין הטענה הוא וכן כתבוה חכמי הצרפתים:

המשנה התשיעית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי במכירת הפירות איזהו גמר קנייתן ואמר על זה המוכר פירות לחברו משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה ואם היה פקח שוכר את מקומו הלוקח פשתן מחברו הרי זה לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ואם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה אמר הר"ם יש אצלנו עקר במקח וממכר ראוי שתדע אותו ואז תבין עניני הלכה זו מן העקרים ההם ואלו הן משיכה קונה בסימטא ובחצר של שניהם ומסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם והגבהה שמועיל בו המשיכה אין קונין בו במסירה ועיקר אחר והוא שכל מה שאמרנו כל מקום שהוא קונה במשיכה ואפ' במקום שתועיל בו המשיכה וזה בדבר שאי אפשר בו הגבהה אבל דברים שיתכן בהם הגבהה אינן נקנין אלא בהגבהה וכן כשישכור המקום שאותן הפירות בו אותו מקום כשלו וקנה אותן פירות ועקר אחר והוא שכליו של אדם כל מקום שיש לו רשות להניחו קונה ולפיכך אין קונה לו כליו לא ברשות הרבים ולא ברשות מוכר אלא אם אמר לו מוכר זיל וקני או אם לקח ממנו אותו הכלי והגביהו קודם שיקבל פירות הלקוחים מאותו האיש בעצמו לפי שבשביל ההנאה שהיתה לו במכירת הכלי אין מקפיד עליו במקומו ואלה הפירות שמדברת בהם המשנה בכאן הם ברשות הרבים ולפיכך כשמדד ולא משך לא קנה ואפילו היה אותו הדבר בכליו של לוקח לפי שאינו קונה ברשות הרבים כמו שקבענו עקר וזהו כשהמוכר הוא המודד אבל אם מדד הלוקח קנה בהגבהה כמו שאמרנו אבל אם מכר המוכר ללוקח בסמטא יקנה ואפילו משך ר"ל משך מרשות הרבים לרשותו או לסמטא לפי שהמשיכה ברשות הרבים אינה מועלת ודע כי אפילו משך קצת החפץ והוציאו מרשות הרבים קנה כיון שאפשר באלה הפירות הגבהה אלא אם היו משואות גדולות כמו שאמרנו בעקרנו ולפיכך אמרו בפשתן לא קנה עד שיטלטלנו לפי שאע"פ שהמשואות גדולות אפשר להגביהם מעט מעט ולא יתפזר ולפיכך אין נקנין במשיכה אלא בהגבהה ועקר גם כן אצלנו כל העומד ליבצר כבצור דמי ולכך הפשתן המחובר כשיבש במקומו וצריך לתלשו דינו כדין המטלטלין וכבר פירש התלמוד מה שאמר בכאן ותלש ממנה כל שהו קנה וזהו כשיאמר לו יפה לו קרקע כל שהו קנה כל מה שעליו ולפיכך זה שקנאו הוא כדרך שכירות לפי ששכרו לעבודת זה המקום בדבר ידוע וכשעבד כמו שפסק עמו קנה שכירותו וקנה אותו הדבר הידוע וזכור כל אלה העיקרים שהבאתי אני בזה המקום ואל יליזו מעיניך:

אמר המאירי המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד וכו' צריך שתדע שכל הקניות העשויות על המכר הן הגבהה הן משיכה ומסירה הן כליו הן שכירות מקום הן אגב קרקע הן חלפין הן קנין בחפץ במשיכת חברו צריך שיהיו פוסקים קודם הקניה את הדמים ועל אותה הפסיקה תהא אותה קניה נעשית אם הגבהה אם משיכה אם אחת משאר קניות שאם לא פסקו את הדמים אפילו הגביה או משך אינו כלום שאין דעתם סומכת על אותה קניה שזה מעלה עדין בדמיו וזה משתדל לקנות בזול ומ"מ כתבו גאוני ספרד שאם היה השער ידוע וקבוע על אותו ענין הרי זה כפסק ודוקא בשקבוע כל כך שאין המוכר יכול לעלות בדמיו מאותו השער ואילך וכן יראה לי שאם קנו מהם לעמוד בפסיקא על מאמר הסרסור הואיל וקונים על פי אותו ענין אין זה קנין דברים שהרי זה מושך על מנת ליתן לו כמו שיגמר הלה ואין זה אלא כמי שיש בה שער קבוע ואינו ידוע להם שרשאין לקנות ולהקנות על פי השער הקבוע וכן כתבנוה אח"כ בסוף פרק בית כור ומכל מקום למדנו שמשנה זו וכן כל מקום שדין קניה נזכר בו כן פירושה בפסק:

ועל דבר זה הוא אומר שהמוכר פירות לחברו ופסקו את הדמים כל איפה בכך וכך ומשך ולא מדד אלא שהסכימו שניהם למשוך הלוקח את הפירות ואח"כ ימדודו ליומם או למחרתם ויפרע לפי המדה קנה שאין המדידה מעכבת כלל וקנה כל אותן שמשך ומתחייב לו בדמיהם לפי המדה ומ"מ דוקא שיהא המשיכה במקום הראוי לה כגון שהיו הפירות בסימטא או בחצר של שניהם ומשך בתוכן או שמשך מרשות הבעלים לאחת מאלו וכל שכן אם משכם לרשותו מדד ולא משך פירוש מדד המוכר בכליו של מוכר והניח במקום משיכה כגון בסימטא או בחצר של שניהם הן שהניחם שם בכליו הן שהניחם שם על גבי קרקע לא קנה שתורת כליו אין כאן שהרי כליו של מוכר הוא ותורת חצרו אין כאן שהרי רשות שניהם היא וכן הדין בשתפין שקנו זה מזה ומדד לו מוכר בכליו והניח בחצר של שניהם הא אם מדד לכליו של לוקח והניחם בתוך הכלי עצמו בסימטא או בחצר של שניהם קנאם שכליו של לוקח בסימטא ובדומה לה קנה כמו שיתבאר שהסמטא היא שביל שאין רבים עוברים שם ויש רשות לאלו להניח שם כליהם והרי היא כחצר של שניהם ומ"מ אם הניחם בקרקע הסמטא לא קנה ואם היה פקח שוכר את מקומן ומששכר מקומו אע"פ שהוא של מוכר שכירות קניא ונמצא קונה מתורת חצרו ומשנה זו פירושה בדברים שאינן בני הגבהה כגון שהיו הפירות בשקים גדולים אבל כל שהוא בר הגבהה אינו נקנה במשיכה כמו שאמרנו וזהו שאמר אח"כ הלוקח פשתן מחברו שסתמו בשליפי זוטרי שדרכן בהגבהה לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ר"ל עד שיגביהנו וממקום למקום לאו דוקא אלא שדרך העולם כך הוא שכשמגביהים מניחים אותו במקום אחר אם ליטלו ולהביאו לרשותו אם באותו רשות עצמו ליחד מקום לאותם שהוא בורר לו שלא להתערב עם האחרים ואפילו היו שליפי רברבי פירשו בגמ' שהם בדין זה מפני שדרך לעשות ממנה תחלה שליפי זוטרי ומקבצין מהם עד שיעשו מהם שליפי רברבי וכשקונין אותם דרך בני אדם להשמיט אחד מעל חברו ולא לגררם על הארץ וכן הדין בכל שהדרך בו כן אבל שקים גדולים של פירות שדרך לגררם על הארץ ולא להפריד הפירות ולהגביהן מעט מעט הרי אלו מדברים שאין דרכן להגביה ונקנין במשיכה הואיל ואין הפרדתן זה מזה והוצאתם מן השק מצויה אלא על ידי כלי ואם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהו קנה ותמהו בגמ' משום דתלש כל שהו קנה והיאך נקנה האחד במשיכת חברו ופירשוה בשאמר לו שיחזיק בקרקע בתורת הקנאה וכלשון הזה אמר לו לך ויפה לי קרקע בתורת חזקה וחזקה זו מועלת הואיל ונעשית על דעת תקון הקרקע לחרישה וכמו שאמרו בפרק חזקת האי מאן דזכי זכיאתא אדעתא דציבי לא קני אדעתא דארעא קני וחזקה זו מועלת לכל הקרקע ונמצא כל הקרקע קנוי לו ומאחר שהקרקע קנוי לו קנה כל מה שעליה מתורת מחבר לקרקע ואע"פ שאינו מקנה לו קרקע אלא לכונת קניית הפשתן ונמצא לדעת זה שאדם יכול להקנות קרקע על דעת שיקנה מה שעליה לבד שאם לא כן היאך זה מקנה לו כל הקרקע בשביל הפשתן ויש מפרשים שלא הקנה לו אלא מעט מאותו הקרקע כשיעור מה שהוא תולש ממנו ומ"מ לגמרי הוא מקנהו לו ואגבו של אותו משהו הוא מקנה לו כל הפשתן נמצא לדעת זה דין אגב אף במחובר ויש חולקין לומר שאין המחובר נקנה באגב וגאוני הראשונים כתבו מזה בחבוריהם שתלישת כל שהוא אחת ממיני הקניות היא ורבים למדין הימנה למשיכת כל שהוא ואין הדברים נראין שאם כן היאך תמהו כך כך עליה משום דתלש כל שהוא קנה ושמא תאמר תלישת כל שהוא בשאמר תלוש כל שהוא וקנה וזה שתמה משום דתלש כל שהוא פירושו בלא אמירתו שיקנה בכך א"כ היה לו לתרץ בשאמר לו תלוש כל שהוא וקנה ומה הוצרך לומר לך ויפה לי קרקע וכו' אלא שהדברים כמו שכתבנו אלא שיש בהם מן הספק מה שרמזנו עליו לראשונה בהקנאת קרקע על דעת לקנות מטלטלין לבד ולשניה אם מחבר לקרקע נקנה באגב וגדולי הפוסקים פירשוה שצוה לו לתלוש לו את הפשתן ליפות לו קרקע ותהא קרקע שכורה לו באותן הדמים שהוא חייב לו מצד אותה מלאכה ונמצאת קניה זו בתורת שוכר את מקומו וזה עיקר ואף הם כתבו לסתור מה שביארנו בה קניית מחבר לקרקע שמכיון שעומד לתלישה כתלוש הוא ולקניית מטלטלין הוא צריך ואע"פ שבענבים העומדות ליבצר פסקו הם עצמם כחכמים דלאו כבצורות דמיין טעם הדבר שלא מסרן לתלוש אלא לשמירה וכמו שכתבנוה במציעא פרק השואל ודוקא בשאינו צריך לקרקע כלל:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כבר ביארנו משיכה ומסירה איזהו מקומן המיוחד לכל אחת מהן לקנייה ושההגבהה קונה בכל מקום ומתוך כך הוצרכנו לפרש מדד שבמשנתנו על המוכר שאם מדד הלוקח הרי משהגביה המדה מלאה פירות קנה בהגבהה ואע"פ שהיא מדה של מוכר שכל שהגביה אפילו ברשות מוכר ובכליו קנה מן הסתם שכל שהוא מודד אחר פסיקה ודאי דעתו לקנות בה ומ"מ גדולי המפרשים כתבו שכל שמסר למוד לצרך מוכר הוא ואין הלוקח מתכוין בה לקנייה ונראין דברי הראשונים: