מאירי על בבא בתרא קנ

הספינה גמר קנין שלה שמאותה שעה ואילך לא יהא מוכר או לוקח יכול לחזור בו הוא משעת מסירה שהספינה מתוך גסותה וכבדותה אין הגבהה או משיכה נוחות בה ומפני זה תקנו בה שתהא נקנית במסירה וכן הדין בתיבות הגדולות וכיוצא בהן וענין מסירה יש מצריכין בה שימסרנה המוכר ללוקח מיד ליד ומביאין ראיה משמועת מוסירה שבמציעא ועיקר הדברים שאף אחיזת הלוקח במצות המוכר מספקת בה וכמו שאמרו אחזה בטלפה בד"א בשלא הזכיר לו המוכר שום הקנאה פרטית אלא שאמר לו לך חזק וקני אבל אם אמר לו לך משוך וקני הרי הקפיד שלא להקנותה אלא במשיכה שכל כיוצא בזה קפידא היא ואינה נקנית אלא במשיכה ומאחר שאינה נקנית אלא במשיכה צריך שתהא בסימטא או שימשכנה מרשות הרבים לסימטא שהמשיכה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם אינה קונה אלא בסימטא או חצר של שניהם או שימשכנה מרשות הרבים לאלו וכל שכן מרשות הרבים ורשותו אבל המסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם ואין צריך לומר בסימטא ובחצר של שניהם ואע"פ שקצת קדמונינו כתבוה בחלוף אין דבריהם נראין הא ברשות מוכר מיהא אינה קונה וכן מאחר שאינה נקנית אלא במשיכה אינה נקנית עד שימשכנה כלה ר"ל שתעקר כלה ממקומה עד שיונח קצה אחרון במקום שהיה בו הראשון ונמצא שכל שקונה בפניו שאינו צריך לומר לו לך חזק וקני ולא לך משוך וקני קונה באיזה מהם שירצה אלא שכל שגלה דעתו להקנותה במשיכה לא קנאה אלא במקום הראוי לה:

בהמה בין גסה בין דקה נקנית במשיכה ולא במסירה וכיצד משיכתה לא סוף דבר שאחז בה ומשכה או שרכב עליה והנהיגה אלא אפילו הכישה במקל ורצתה לפניו אפילו קורא לה והיא באה הואיל ומחמת קולו נעקרה ממקומה כיון שעקרה יד ורגל קנאה ואין אנו צריכין למשיכת כלה שמאחר שעקרה יד ורגל עקירת כלה מצויה והרי היא כאלו נעקרה ומ"מ דוקא שמשך בפני הבעלים ואם אמר לו לך משוך וקני אף שלא בפני הבעלים קנה ויראה בכלם שאם הזכיר הקנין הגבוה כגון שאמר לך הגבה וקני קפידא היא הא כל שהזכיר לו קנין שפל כגון דבר שקניינו בהגבהה שאמר לו לך משוך או דבר הראוי למשיכה שאמר לך אחוז בה בתורת מסירה וקנה יראה לי שלא קנה וגדולי עולם חולקין בזו וכותבין ההפך דרך הנחה פשוטה ובלא שום מחלקת ואיני רואה דבריהם כלל ומהיכן נתן רשות להדיוטות להפקיע דין הקנינים ואלו התנה להקנות בלא שום הקנאה כלום הוא ואם הועיל בהזכירו קנין גבוה והדין נותן שקפיד הוא על שלו שלא ליגמר קנינו אלא בכך אבל להפקיע את הקנין אין בידו בשום פנים:

זה שכתבנו שהמסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם והמשיכה אינו קונה אלא בסימטא ובחצר של שניהם כבר למדת מדברינו שדעתנו בה שכל שדינו במשיכה כגון בהמה בין גסה בין דקה אינה נקנית בשום מקום אלא במשיכה וכשנקנית במשיכה אינה נקנית אלא בסימטא או חצר של שניהם ויש מפרשים שפירוש הדברים שהבהמה לא נאמר בה שאינה נקנית במשיכה אלא כשהיא במקום הראוי למשיכה כגון סימטא וחברותיה הא אם היתה ברשות הרבים נקנית במסירה אם אמר לו לך חזיק וקני ומביא ראיה לדבריו משמועת מוסרה האמורה בפרק שנים אוחזין וכשתעיין במה שפסקנו אין ממנה ראיה כלל וכן יש אומרים שכמו שהמשיכה אנו אומרים עליה שאינה קונה אלא במה שאמור עליה והוא סימטא וחצר של שניהם כך המסירה אינה קונה אלא במה שאמור עליה והוא רשות הרבים וחצר שאינה של שניהם אבל סימטא וחצר של שניהם הואיל ומקום משיכה הם אף הספינה אינה נקנית בהם אלא במשיכה ואף גדולי המחברים כתבוה כן ועל דרך האמת לשון השמועה מוכחת כדבריהם שאם כדברינו היה לו לומר מסירה קונה וכו' אבל משיכה אינה קונה אלא וכו' ומ"מ הדעת מכרעת כדברינו לא אמרו במסירה שקונה אלא מתוך כבדות הדבר שאמרו עליו שנקנה במסירה כגון ספינה ואף ברשות הרבים קונה וכל שכן בסימטא כמו שכתבנו למעלה וכל שכן שהמשיכה קונה בה שהרי היא קנייה מעולה יותר מן המסירה וכן מועיל שכירות מקומה כדין שאר מטלטלין שנקנין בשוכר את מקומו ואין צרך עוד למשיכה והגבהה ומסירה ויש אומרין כן אף בשואל וכמו שאמרו גבי גט דאושלה מקום בחצרו אלא שהשאלה צריך שיחזיק הואיל ואינו נותן דמים והשוכר קנאה בדמי השכירות:

אע"פ שקניות אלו שהזכרנו יש להם יחוד מקומות שבקצת מקומות קונין ובקצת מקומות אין קונין ההגבהה מ"מ היא הקנייה המעלה שבכלן וקונה בכל מקום וכל שהוא בר הגבהה אינה נקנה אלא בהגבהה ונמצא סדרן של קניות כל שהוא קל להגביה צריך הגבהה וכל שאינו עשוי להגביה אלא שעשוי למשוך נקנה במשיכה וכל שאף משיכתו כבדה ביותר נקנה במסירה וכל שהוא בקנייה קלה שקנה בגדולה כל שכן שקנה הא כל שהוא בדין הגדולה אינו קונה בקלה וכל שהוא בקלה שהזכיר לו המוכר את הגדולה לא קנה לדעתנו אלא באותה שהזכיר כמו שכתבנו ומלבד קניות אלו שהזכרנו נקנין המטלטלין בשכירות מקום ובאגב קרקע ובכליו של לוקח במקומות ידועים כמו שיתבאר וכן המחליפים מטלטלין זה לזה נקנה האחד במשיכת חברו וכן כל המטלטלין נקנין במעין קניה זו ר"ל בחליפין והוא קנין סודר חוץ מן המטבע אבל אין נקנין בשטר ר"ל שאם כתב לו בשטר מטלטלין אלו קנויים לך בלא שום קנין סודר אין זה כלום וכן אין נקנין בכסף מגזרת נשרפו חטיך וכו' וכל שכן שאין נקנין בחזקה יראה ממה שכתבנו שהגדיים הקטנים שדרכן להגביהן אין נקנין אלא בהגבהה וכל שכן אווזים ותרנגלים וכיוצא באלו וקצת חכמי הצרפתים מבלבלים את הדברים לומר שהמסירה חשובה מן המשיכה ואין הדברים כלום ואע"פ שסתירתם מבוארת בנפשה הרי אמרו על המסירה לא קנה עד שימשוך:

זה שכתבנו ששכירות מקום קונה לענין קניית מה שבתוכו לא סוף דבר שהשכירו והקנהו לו על דעת כן אלא אף אם לא השכירו על דעת כן כיון שיש לו רשות להשתמש שם ולהעמיד שם כליו הרי הוא כרשותו לענין זה:

כבר ביארנו בבהמה הנקנית במשיכה שאין צריך במשיכתה אלא לעקירת יד ורגל אבל ספינה צריך למשיכת כלה מעתה שאר כלים יראה שדינן כספינה וכל שהם ראויים למשיכה ולא להגבהה קונין במשיכת כלן ומעתה יש לתמוה על גדולי המחברים שכתבו שכל שהוציא מקצת החפץ מרשות הרבים קנה וכבר הגיהום גדולי המפרשים: