מאירי על בבא בתרא קיח

זיז זה שביארנו במשנה ששיעורו בטפח פירושו טפח מרובע וחזקתו כשיעורו ר"ל אויר שתחתיו בשיעור טפח מרובע עד עשרה טפחים תחתיו וכן כל שהזיז מטפח ועד ארבעה ארך ולא ארבעה בכלל חזקתו כשיעורו אבל אם הזיז משוך לאויר החצר בארך ארבעה טפחים אע"פ שאין רחבו אלא טפח החזיק ברחבו כשיעור ארכו וכשרוצה לבנות תחתיו צריך להניח לו אויר ארבעה על ארבעה בגובה עשרה ויש מפרשים שאף אם רצה זה להרחיב זיזו עד ארבעה רוחב הרשות בידו וכבר ביארנו שיש מפרשים אותה בטענה ואין דבריהם נראין וכן יש מפרשים החזיק ברחב ארבעה כלומר באיזה שירצה שאם רצה לשנותו להיותו רחב ארבעה באורך טפח עושה לא שיזכה במה שלא הוציא ומ"מ כל הגאונים מסכימים לדעת ראשון וכן כתבו הגאונים שכל שבעל הגג מחזיק בזיז אין בעל החצר יכול להשתמש בו:

זה שאמרו בסוגיא זו לימא בהיזק ראייה קא מיפלגי דמר סבר שמיה היזק ומר סבר לא שמיה היזק יש שואלין בה ואם היה סובר שאינו היזק מאי איריא פחות מטפח אפילו בטפח לא יהא יכול למחות ופירשו בה שכל שתשמישו קבוע אף לדעת האומר לא שמיה היזק יכול למחות ויש ללמוד ממנה כן במקום שאין שם היזק ראיה:

זה שביארנו הרבה פעמים שיש מן המפרשים שמפרשים החזקות בשלש שנים אף גדולי המפרשים נוטים לומר כן אף בחלון ושאין לו חזקה אלא בטענה ומחזקים טענתם ממה ששנינו החלונות בין מלמעלה וכו' ואלו היו נקנין בחזקת מחילה לא היינו מונעים מלבנות בחצרו שאם מחל את נזקו לא הקנה ארבע אמות בחצרו ופירשו מזה שאין חזקה זו אלא בטענה ואם תמצא לומר שיש חזקה בלא טענה אין מונעין ממנו מלבנות כנגדו אלא בטענה ובשלש ומ"מ כל בא בטענה והחזיק שלש וזה אומר לא מכירה היתה אלא מחילה והריני בונה כנגדו אין שומעין לו וכל אלו דברים מחדשים שאין השטה סובלתן בשום פנים וכן כתבו בה דברים אחרים וזה שאין חזקה אלא לאותו ענין לא להוסיף עליו ולא יחדשו לא להוסיף כגון מהודרי לכשורי וכיוצא באלו אלא בטענה וכבר כתבנו שטתנו בה בפרק ראשון וממה שכתבו בענין זה גם כן הוא שאם החזיק מתורת מחילה אם נפל הכותל ובא לפתוח בה חלון בבנין השני במקומו של ראשון מעכב עליו וכן בהוצאת זיזין ובנטפי וכן בכל חזקת מחילה והדברים מחדשים אף בזו אלא שהם מביאין ראיה ממה שאמרו המוכר בית לחברו על מנת שדיוטאה העליונה שלו דיוטא העליונה שלו ואמר רב פפא שאם רצה לבנות עליה על גבה בונה ואי נפל הדר ובני ואם אפילו בחזקת מחילה אתה אומר כן מה הוצרך ללמדה בזה ששייר לעצמו ואע"פ שבלקח חצר ובה זיזין אמרו נפלה חוזר ובונה אינו אלא מפני שטוענין ללוקח ויש לו טענה שהמוכר כנס לתוך שלו הא כל שאין עמו טענה אם חזר ובנה אינו מוציא שאם כן אף בזו לא היה צריך לאמרה:

המשנה האחת עשרה והכונה בה לבאר ענין החלק השביעי ואמר על זה לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השתפין בנה עליה על גבי ביתו לא יפתחנה לחצר השותפין אלא אם רצה בונה חדר לפנים מביתו ובונה עליה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו אמר המאירי לא יפתח אדם חלונותיו למצר השותפין כלומר לא סוף דבר שבחצר חברו אין לו לפתוח אלא אף בחצר שהיא משתפת עמו ואע"פ שמ"מ צריך חברו להתנהג עמו דרך צניעות בלא פתיחת חלון זה מצד החצר מ"מ אינו צריך לצניעות שבתוך הבית ועכשו הוא צריך לצניעות אף בבית ונתגלגל מדין היזק זה לדין אחר הבא בשביל אחרים ואמר שאם לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנה לחצר זה פירוש שראובן זה היה ביתו פתוח לחצר זה ולקח בית הסמוכה לו מאחריו שהיתה פתוחה לחצר אחרת ורצה לפתוח בכותל החולק בין שני הבתים ליכנס מבית זה לבית זה בני כל חצר וחצר משתיהן מעכבין עליו מפני שהוא עושה פתח לבני חצר זה ליכנס דרך למצר זו נמצאו בני חצר נזוקים במדרס אחרים אם בראייה אם בשאר מיני היזק וזהו שפירשו את הטעם בגמ' שמרבה עליהם את הדרך כלומר שמזמין מקום להרבות שם דרך עוברים ושבים ואע"פ שבקצת מקומות אנו מפרשים רבוי הדרך בענין אחר בכאן אתה צריך לפרשו כן לפי שטתנו והרי מתחלה לא היו יכולים ליכנס בחצר זו אלא עד שילכו עד ראש הדרך ויקיפו ממנה לחצר זה ועכשו מקצר להם את הדרך ואין דרך למחות לשכניו קצור דרכים וכן אפילו בנה עליה בתוך ביתו ר"ל שלא רצה לפתוח בבית התחתון שלא יהא הדרך מזומן לבני חצר אחרת כל כך אלא בנה עליה בבית שקנה ובצד העליה פתח הכותל החולק עד שאם ירצו עכשו בני חצר אחר לעבור לזו יצטרכו לבא בבית שקנה בסמוך להם ואח"כ לעלות דרך סלם בעליה שבנה ולירד מן העליה דרך סלם לבית ראשון שיש לו בחצר זה אע"פ שיש כמה טרחים בהקף זה והיה לנו לומר שלא יכניסו עצמם בטורח גדול כל כך אעפ"כ יכולין לעכב שכל כדרך זה אדם מצוי לטרוח לקצר את דרכו ואין דרכו של אדם למחות לשכניו הנאה יתרה של קצור דרכים בלא היזק נכר אלא אם רצה בונה בבית התחתון זה שקנה חדר ר"ל ג' כותלים שנים סמוכים לכותל החולק זה מכאן וזה מכאן והרביעי סמוך לאותם שנים ובנקדה אמצעית שבין שני כותלים שסמך לכותל החולק פותח פתח בכותל החולק ונמצא הנכנס דרך פתח זה נכנס לחדר ואינו יכול ליכנס לבית האחר ועושה עליה על פני אותו בית ועולה בו בסלם דרך החדר ומן העליה יכנס לבית שקנה ובני חצר אין טורחין כל כך מעתה שיכנסו בבית ראשון ואח"כ בחדר שבנה באותו בית הקנוי ומחדר לעליה ומעליה לבית ומבית לחצר אחרת וכן בני חצר אחרת לזו אם פתח פתחו בכותל רביעי שכנגד הכותל החולק ומ"מ בגמ' הקשו שאף בזו טורחים ונמצא עדין מרבה עליהם את הדרך ופירש בה בונה את החדר שחלקו לשנים ר"ל שלא עשאהו על פני כל רחב הבית אלא צר וקצר עד שאדם מכיר בו שהיא עומד לתשמיש צנוע וכן העליה אינה ברחב כל הבית אלא לקצה שבה והוא נקרא אפתא בלשון תלמוד והוא אצלי מלשון פאה כלומר קרן זוית שעשוי להצניע דברים צנועים ובכגון זאת אין מכניסין עצמם לצאת דרך שם לחצר אחרת:

ויש מפרשים במשנתנו לקח בית בחצר אחרת שלא היתה פתוחה לא לביתו ולא לחצר השותפין לא יפתחה לחצר השותפין שמרבה עליהן את הדרך ר"ל שנותן מקום להשכירה לאיש אחר ומרבה בדיורין אלא אם רוצה להרבות בדיורין בונה חדר לפנים מביתו ובונה עלייה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו וכיון שפתוחה לביתו אע"פ שפתוחה לחצר השותפין אין מקום להשכירה לאחר והקשו בגמ' והלא עדין מרבה עליהן את הדרך הואיל ופתוחה לחצר השותפין אע"פ שפתוחה לתוך ביתו ישכירנה וישכירנה ופירשוה שאם רצה להרבות בדיורין חולק חדרו לשנים ופותחה לתוך ביתו ולא לחצר השותפים כלל ואף גדולי הפוסקים רמזוהו ואיני מבין בנין חדר וחלוקה לשנים למה ואין זה תלוי אלא לפתיחה לתוך שלו ולצד חצר השותפין וכן הדברים מתמיהין היאך נעכב שלא להרבות בדיורין ואם היה רוצה למעט בדיורו ולהשכיר ממנה לאחרים יש עכוב בדבר ושמא תאמר בזו אין עכוב אבל בבנין חדש יש עכוב כל כך למה ועוד כשטפולו מתרבה ומשיא בניו ובנותיו אינו יכול לחלוק להם בדיורים ואם רצה להושיב עמו קרוביו או אכסניים לתלמוד תורה מונעין אותו בכך ואע"פ שגדולי המחברים כתבו כן וכן במשכיר את ביתו שרצה השוכר להושיב עמו קרוביו שהמשכיר מוחה בידו בבעל הבית שהוא בחצר השותפין מיהא הדברים מתמיהין ועוד שהרי לא אמרו אלא שלא להושיב חייט ובורסי וכיוצא באלו ואף חכמי הצרפתים פירשוהו בדרכים שאתה למד מהם שאין לו לאדם בחצר השותפין להגביה כותלו וכל אלו דברי תמה ושאין הדעת סובלתן ועיקר הדברים כמו שפירשנו תחלה והוא מיסודן של גדולי המפרשים ואף באלו אני אומר שלא נאמרו אלא במקום קפידא ושמנהגם להקפיד בענינים הללו וכבר הגענו לזמן שאין קפידא בכך ואדרבה נוח לנו ברבוי דרכים ובאחזת רעים ושכנים הולכים ובאים וכבר רמזנו בפרקים שקדמו שדברים אלו מנהג מבטלם בכל מקום והדיין יורד לעמק הדין ויבין דבר מתוך דבר לפי הענין ולפי המקום ולפי הזמן איזו ראויה לעכב ואיזו אינה ראויה לעכב ויזהר ממי שהמשפט שלו:

זהו ביאור המשנה והלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו: