מאירי על בבא בתרא קיז

צנור המקלח מגגו של ראובן לחצרו של שמעון ובא בעל הגג לסתום את הצנור או לעקרו בעל חצר מעכב עליו ואף הוא אומר לו כשם שהחזקת על חצרי להיות מימיך נשפכין בה כך החזקתי על גגך להיות כל מימיו שלי ויראה לי שאם רצה בעל הגג לקצר או לשנות אף לרוח אחת אין שומעין לו שאפשר שבירידתם במקום זה נוח לו יותר מה שאין לומר בבעל הגג אצל בעל החצר וגדולי המחברים כתבוה בהפך כמו שביארנו וקצת ראיה לדבריהם מה שאמרו ובא בעל הגג לסתמו שנראה שאין הלה מעכב עליו אלא הסתימה ובנרבונה היה מעשה בדבר זה שרצה בעל הגג להגביה את גגו ודנו בה שאם ירצה להחזיר הסלון אינו רשאי שאם נשתעבד זה למים היורדים ממקום נמוך אינו משתעבד ליורדים ממקום גבוה אבל אם רצה לקלטם בתוך שלו רשאי שאין אומרים לדידי קנו לי מיא דאיגרך אלא כל זמן שיהא אותו הגג על עמדו אבל שיעכבנו בנינו לא אא"כ יש יותר קלקול לחצר בבנין זה מצד ירידת המים ואף זו כל שרוצה לקלוט מימיו בשל עצמו אין הלה מעכב בנינו אלא אומרים לו בונה וברור לך אם תרצה בירידת המים או יקלטם בשל עצמו והרבה חלקו לומר שרשאי להגביה ולקבוע שם צנורו שמאחר שנשתעבד לנמוך נשתעבד לגבוה ולא נענו ומ"מ אני חוכך לומר כן ומדין אחזיק להודרי אחזיק לכשורי וכן אחזיק לנוטפי אחזיק לשופכי וכן אירע לשם באחד שכנס לתוך שלו והיה לו צנור מקלח לחצר חברו והיה בעל החצר רוצה לבנות סמוך לכותל ולקבל מימיו על בנינו והלה טוען מאחר שכל הכותל שלי אני אשפילנה היום ומחר ובנין שלך יעכב את המים ודנו בה שרשאי לבנות שלא החזיק בקבלת מימיו בכדי שיעכב לזה בנין הואיל ובבנין זה אין עכוב לירידת מים של עכשו:

זה שאמרו שבעל החצר יכול לבנות תחת המזחילה היאך אין הלה מוחה מדין דוושא הנזכר בפרק שני והעמידוה במרזב ארוך יותר מארבע אמות או שבנה מן הצד ומשום זקיפת סלם אין צריך הרחקה שהרי יכול לזקפה מכאן ומכאן וכן שאף הוא אין לו חלק בחצר ואינו יכול ליכנס לחצר לזקיפת סלם או שמא בעיר ישנה:

דברים שהזכרנו במשנה זו ובמה שתחתיה אף הם בכלל דיני משנה שלפניה שלדעת הגאונים פירושה בחזקת מחילה כגון ראה ושתק ולדעת חכמי הצרפתים בטענה ואחר שלש ויש שואלין לדעת הגאונים בזו של צינור המקלח היאך בעל החצר יכול לבא בה מצד מחילה והלא הוא היה הניזוק וחברו אינו ניזוק ומה ענין למחילתו ושמא טענה או הוא שאומר לו על דעת כן מחלתי ונתרציתי הואיל ולא התנית לסלקה כל זמן שתרצה:

המשנה התשיעית והכונה בה ככונת מה שלפניה ונכללת בעניני המחלקת שנחלקו גאוני ספרד עם רבני צרפת בחזקת הנזקים כל הדרך שביארנו ואמר על זה סולם המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה חלון המצרית אין לה חזקה ולצורית יש לה חזקה איזו היא חלון המצרית כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה ר' יהודה אומר אם יש לה מלבן אע"פ שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה הרי זו חזקה אמר הר"ם ואמרו בחלון ובסלם יש לו חזקה ואין לו חזקה הוא כי כשפתח אותו חלון או העמיד אותו סלם כשאמרנו אין לו חזקה ואינו יכול לומר כבר החזקתי ולא תפסד פעלתי אבל יש רשות לחברו לבנות אותו סמוך לחלון כשהוא החלון מצרי ולהסיר אותו סלם מצרי וכשאמרנו יש לו חזקה לא יבנה חברו סמוך לאותו כותל עד שירחיק כמו שקדם ומלבן הוא בנין עשוי מבחוץ כעין משקוף מלמטה ומלמעלה:

אמר המאירי סלם אין לו חזקה אבל הצורי יש לו חזקה ופירשו בגמ' סלם המצרי סלם קטן שאין לו ארבעה חווקים וכל שיש לו פתח שעלייתו באויר חצרו או שדהו של חברו ונמלך ליכנס בביתו מתוכה העמיד הסלם בחצרו של חברו או שדהו אין לו חזקה שהרי זה אומר ותוך שהוא דבר מועט ואינו מזיק לא חששתי למחות ומעתה כל זמן שירצה בעל החצר לבנות בצד הסלם ולבטל תשמישו עושה וגדולי המחברים כתבו שמאחר שאין לו בה חזקה אינו יכול למנעו מלהעמידה שהרי אומר לו אין עליך בזה הפסד ונראה שאמרוה מכח מה שנאמר כן בחלון על הדרך שיתבאר בגמ' ואיני רואה דמיון מזו לזו אם אמרו בחלון שאינו משתמש בגוף הקרקע יאמרו בסלם שהוא משתמש בגוף הקרקע ולא עוד אלא שאף בחלון אין הלכה כן כמו שיתבאר חלון המצרי והוא שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה אין לו חזקה אף הוא אומר מכיון שאין כאן היזק ראיה לא חששתי למחות ולעכב בידו והרי חברו בונה כנגדו לכשירצה אלא שמ"מ אינו יכול לכופו לסתמה הואיל ולא עכב בשעת מעשה או בשעה שידע ולצורי והוא שראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה הרי זו חזקה הואיל ויש כאן היזק ראיה מכיון שידע הנזק ולא מיחה מחל ואין צריך לומר אם סייע עמו או גלה דעתו במחילה ומעתה הרי הוא מעכב עליו מלבנות כנגדו עוד ר' יהודה אומר אם יש שם מלבן ר"ל שעשה לה פצימין אע"פ שאין ראשו יכול ליכנס הרי זו חזקה הואיל ובנין קבוע ראה ושתק מחל ואין הלכה כר' יהודה אלא כתנא קמא:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

זה שאמרו על חלון המצרי שאין לו חזקה הואיל ואין ראשו של איש יכול ליכנס לשם טעם הדבר מפני שאין כאן היזק ראיה ומ"מ אם היתה נמוכה כל כך שיש ממנה ראיה לרשות חברו בלא הכנסת ראשו והוא בתוך ארבע אמות יש לו חזקה והרי הוא יכול למחות ולעכב ומאחר שלא מיחה החזיק ואין יכול לבנות כנגדו הא למעלה מארבע אמות ואין שם הכנסת ראש אין לו חזקה והרי חברו יכול לבנות כנגדו לכשירצה אלא שמ"מ יכול הוא יעכבו מלעשותו ומלפתחו אלא שאם לא עכב אינו כופהו לסתמו וזהו שהוא יכול לעכבו בשעת עשייה טעם הדבר שאף הוא אומר לו פעמים שאתה עולה על הספסל ורואה בי הא כל שיש שם בכדי הכנסת ראש אפילו היתה גבוהה שבגבוהות וראייתה אינה אלא על דרך זרות ובזקיפת סלם יש לה חזקה ואין צריך לומר שיכול למחות:

הפרש זה שכתבנו בין למטה מארבע אמות ובין למעלה מארבע אמות חכמי הצרפתים פירשוהו על חלון הצורי ומפרשים שלמעלה מארבע אמות אין לו חזקה שלא לבנות כנגדו אלא שיכול למחות הא חלון המצרי אין לו חזקה ואין יכול למחות אף למטה מארבע ואף גדולי המפרשים כתבוה דרך הגהה וכן יש מפרשים שכל שביארנו שאין לו חזקה לא סוף דבר לבנות כנגדו אלא אף לכופו שיסתום ועיקר הדברים לפי מה שביררו הגאונים הוא על הדרך שכתבנו:

יש שואלים מכיון שלמעלה מארבע אמות יכול למחות מחשש ספסל זה שהחזיק בחלון עד שאין חברו יכול לבנות כנגדו שכתבנו שדינו מלמטה ומלמעלה ומכנגדו בארבע אמות היאך מספיק לו למטה בארבע אמות נחוש לספסל ופירשו הטעם מפני שאין דרך להעמיד ספסל על הכותל ואני אומר שבזו דיו לזה שזכו עליו בחזקה שיעכב את בנינו עד כדי שלא יראה שם להדיא ולא לחוש עליו לחששות רחוקות אבל זה שבא להחזיק במה שאינו מן הדין לכתחלה ראוי לחוש עליו מכל צד:

זה שביארנו בחלון הקטן שיש בו צדדין שאין לו חזקה דוקא בשעשויה לפתח או ליכנס בה הרוח או לשמר ממנה גן או פרדס וכיוצא באלו אבל אם עשאו לאורה כגון שאנו רואין שאין שם אורה מספקת אלא בזו אפילו קטן שבקטנים החזיק הואיל ולא מיחה בשעת מעשה או בשעה שידע ואין יכול לבנות עוד כנגדה אלא בשיעור הראוי להרחקה על הדרך שהתבאר שכל שעשאו לאורה אף זה ידוע שלקביעות הוא נעשה ולא היה לו לשתוק:

ממה שכתבנו למדת שהיזק ראיה יש לו חזקה ואע"פ שבראש המסכתא יראה שאין לו חזקה עד שגדולי הפוסקים דחו זו שבכאן מפני אותה שבראש המסכתא אין צורך בכך ושתיהן בדבור אחד נאמרו וכבר כתבנו עיקר הענין שם שכל שעשה מעשה המגיע ממנו היזק ראיה וראה חברו ושתק החזיק ומה שאמרו שם שאין לו חזקה מפני שלא עשה מעשה הוא ומ"מ צריך לבאר לדעת זה מה שנאמר בסוגיא זו מעשה באחד שפתח חלונותיו לחצר השתפין ובא מעשה לפני ר' ישמעאל ואמר לו החזקת באו לפני ר' חייא ואמר לו יגעת ופתחת יגע וסתום אלמא שאף במעשה אין לו חזקה תדע שאין הענין אלא שאין חזקה עד שיתברר ההיזק וזה לא מיחה עד שראה החלון פתוח והיה סבור ר' ישמעאל מכיון שפתח ולא מיחה החזיק ואמר לו ר' חייא שאין חזקה עד שיהיה ההיזק ברור לזה שהגיע הא מכיון שנתברר ושתק מחל ואין צריך לומר אם גלה דעתו או סייע עמו ואע"פ שבתלמוד המערב פירשו הגע עצמך שהיה מושיט לו צרורות כבר ביארנו הענין למעלה בסוגיית המשנה השלישית וגדולי המפרשים פירשו שאין חזקה זו עד שלשים יום וזה שאמרו יגע וסתום מפני שהיה תוך שלשים וכבר ביארנו שיש מי שכתב בכולן חזקת שלש ואינו כלום:

התבאר למטה גם כן שמי שהחזיק בחלון על הצדדין שביארנו עד שאין חברו יכול לבנות כנגדו אלא בשיעורין שהוזכרו אם בנה חברו כנגדו עד שהאפיל או סתם חלונו ובעל חלון רואה ושותק מחל אין אדם עשוי שסותמין אורו בפניו ושותק וגדולי המפרשים נותנין שיעור לסתימה לאלתר ולבנין בלא הרחקה שלשים יום וכבר ביארנו שיש מי שכתב בכלן דוקא בטענה ולאחר שלש ואין דבריהם נראין:

המשנה העשירית והכונה בה ככונת מה שלפניה ונכללת בעניני אותה המחלקת בעצמה שנחלקו המפרשים בחזקת הנזקים ואמר על זה הזיז עד טפח יש לה חזקה ויכול למחות פחות מטפח אין לו חזקה ואינו יכול למחות אמר הר"ם וזיז הוא הבנין היוצא מן הכותל מקורות ואם יש בו טפח יש לו חזקה ויכול בעל הזיז למנוע לבעל החצר הסמוך לו לבנות סמוך לאותו הזיז שלא יסיר אותו ויכניסהו בבנין ואם הוא פחות מטפח אין לו חזקה ובעל הזיז אינו יכול למנוע לבעל החצר מלבנות אבל בעל החצר יכול למנוע לבעל הזיז להשתמש עליו כדי שלא יביט בו בעת שמשתמש לשם וכבר ביארנו כי מעיקרי דינינו היזק ראיה שמיה היזק ומעקרנו גם כן יש חזקה לנזקין זולתי העשן והאבק וכיוצא בהם והריח הנבאש ובכלל הנזקין יש להם חזקה היזק ראיה ואין צריך בחזקה לנזקין שלש שנים והוא מה שאמרנו אין דין חזקה בנזקין וגם כן לא היה בהם חזקה לאלתר אלא כשיעמוד אותו הנזק כדי שיוכל לומר לאותו שהוזק כבר נתפייסת כיון שלא מחית עליו ולפיכך כשיפתח אדם חלון שאין ראשו של אדם יכול ליכנס ממנו למעלה מארבע אמות אין לו חזקה לפי שיאמר לחברו השכן אבל לא נתרציתי לך אלא לכדי שלא היה לי בו הזק כדי שלא תציץ עלי ולפיכך אם ירצה לבנות כנגד אותו חלון ולסתום אותו הרשות בידו ולא יוכל בעל החלון למנעו מלפתוח זה החלון מתחלה ואפילו למעלה מארבע אמות לפי שיאמר לו תעלה על כסא ותביט עלי ואם הניחו ופתח אין לו חזקה ויש לו רשות לבנות כנגדו אבל אם היה החלון למטה מארבע אמות או שהיה החלון צורית והוא שראשו של אדם נכנס ממנה ואפילו היה למעלה מארבע אמות או שפתח ממנו חלון ליכנס בו האור ואפילו הוא קטן מאד ולמעלה מארבע אמות כל אלה השלשה חלונות יש להם חזקה וכיון שנתפייס שמעון לראובן לא יוכל שמעון לבנות בסמוך לאותו חלון עד שירחיק ארבע אמות כמו שנתבאר בפרק שלפני זה:

אמר המאירי הזיז עד טפח יש לה חזקה פירוש הרי שהוציא זיז מתוך כותלו לאויר חצר חברו סמוך לגג כדי לתלות בו איזה דבר אם היה הזיז משוער בטפח מרובע יש לו חזקה אחר שראה ולא מיחה והרי בעל הזיז מעכב שלא להיות בעל חצר בונה תחתיו אלא בכדי שלא לבטל תשמישו והוא שיניח לו גובה עשרה אויר תחתיו וזהו פירוש ויכול למחות לפי מה שביארו בגמ' כלומר ואחר שהחזיק יכול למחות שלא לבנות תחתיו ואין צריך לומר שאין בעל החצר יכול לכופו שיסירהו פחות מטפח מרובע אין לו חזקה ואין יכול למחות פירוש שלא לבנות תחתיו שאף זה אומר לא להקנותך אויר חצרי שתקתי אלא שלא חששתי עליו ומ"מ אינו כופהו להסירו אחר שראה ושתק הא מ"מ בתחלת הוצאתו אם בא בעל חצר למחות מוחה אפילו בפחות מטפח ואפילו במסמר אחד מפני שאומר לו פעמים שבשעה שאתה בא לתלות שם איזה דבר אתה רואה בחצר ואפילו היה אומר זה שלא ישתמש בו אלא בהחזרת פנים מ"מ פעמים שהוא נבעת מצד שהוא עומד במקום גבוה סמוך לאויר החצר ומזדרז בעצמו שלא ליפול ומחזיר פניו לאויר החצר ומעתה לא נאמר יכול למחות ואין יכול למחות על בעל החצר לבעל הגג אלא על בעל הגג לבעל חצר וכן התבאר בגמרא:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא: