מאירי על בבא בתרא קי

הנכנס לבקעה והיא שדות הרבה זו אצל זו בימות הגשמים שהיא מוכנת לזרוע אע"פ שלא היתה מוקפת גדר דינה כרשות היחיד לטומאה מעתה הנכנס לבקעה ויש בה שדה טמאה ואמר נכנסתי לבקעה זו ואיני יודע אם נכנסתי לשדה שיש בה טומאה אם לאו ספקו טמא אע"פ שרוב שדות טהורים ושאין כאן אלא ספק ביאה ר"ל ספק נכנס לאותה שדה אם לאו וכל שכן בספק מגע כגון שאמר נכנסתי לשדה שיש בה טומאה ואיני יודע אם נגעתי בה אם לאו לפי שטתנו אם היה שם מצר וחצב בין קצת שדות הבקעה ולא נודע השדה שבו הטומאה אלא שהדבר ידוע שיש בבקעה זו שדה טומאה אין מה שמן המצר והחצב ולהלן בכלל חזקת הטומאה ואי אתה קורא שדות אלו על שם בקעה זו אלא עד המצר או החצב לשטת גדולי המחברים כל מה שהוא בחזקת טומאה נדון כרשות בפני עצמו ואף לענין נכסי הגר כן ומ"מ יש מפרשים שאי אתה יכול לפרש ענין זה לענין הפסק אלא לדעת ר' אליעזר שהיה מטהר בספק ביאה ולא היה מטמא אלא בספק מגע ואלו מצר וחצב מפסיקין בתוך שדה זה ואין ידוע הטומאה באיזה רוח הרי זה ספק ביאה ומ"מ הלכה שאף ספק ביאה טמא:

המוציא אוכלין ברשות הרבים בשבת שיעורן כגרוגרת ואם הוציא חצי שיעור פטור הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחד אם לרשות אחד חייב והרי זה כמו שהוציאה כאחת הואיל והוציאם בהעלם אחד וברשות הרבים אחד הא אם הוציאם בשתי רשויות חצי גרוגרת ברשות זו וחצי גרוגרת ברשות זו פטור שהרשויות מחלקות ואף רשות הרבים אחד אם היה מפסיק ביניהם רשות שחייבין ממנו לרשות הרבים חטאת כגון רשות היחיד הרי זו הפסק וכל שהוציא גרוגרת מרשות היחיד לרשות הרבים שבצפון בית זה ואח"כ הוציא חצי גרוגרת לרשות הרבים שבדרום בית זה פטור רשות מחלקת אבל אם היה ביניהם כרמלית כגון בקעה אינה מפסקת ואין צריך לומר שאין פיסלא מפסקת ופיסלא זו לענין שבת הוא חתכת עץ או עמוד שאין בה גבה עשרה או רוחב ארבעה שמותר להוציא ולהכניס מרשות היחיד לתוכו ודין הוא שלא תפסיק אע"פ שלענין גיטין אינה מתבארת כן כמו שיתבאר למטה ומ"מ יש כאן מקום עיון שהרי אמרו כאן שהפיסלא אינה מחלקת לענין שבת אבל מחלקת לענין גיטין ומי שאמר שמחלקת לשבת לא אמרה אלא מדמיון שבת לגיטין כמו שאמר רשות שבת כרשות גיטין ופיסלא שבגיטין כבר נתפרשה בהדיא שאינה מחלקת אלא או בעשרה גובה או בארבע אמות רוחב כמו שיתבאר בסמוך וכל שהוא פחות מזה אינה מחלקת בגיטין ומתוך כך יראה לפרשה כן אף לענין שבת לפי שישנו אף מצר וחצב מפסיקין לענין זה לשטת גדולי המחברים כל שיש רשות היחיד בנתים מפסיק לענין נכסי הגר והם פסקוה אף בכרמלית אע"פ שלענין שבת אין מפסיקין אף לדעתם והוא תמה: