מאירי על בבא בתרא יא

וזה שביארנו בתבעו לאחר זמנו וטען שפרעו בזמנו שנאמן דוקא במה שהוא אינו מפקפק בחיובו אבל דבר שלא נתברר לו אם הוא חייב בו אם לאו אינו נאמן והוא שאמרו בזה וסמך לו כותל שהוא בחזקת שלא נתן על הדרך שביארנו במשנה:

האומר לחברו מנה לי בידך ואמר לו הן למחר חזר ותבעו ואמר לו נתתיו לך ר"ל אחר ההודאה פטור אמר לו מנה לי בידך והלה אומר לא היו דברים מעולם והביא זה עדים שהלוהו וכשראה זה עדיו טען שפרע חייב שמכיון שטען תחלה שלא לוה כבר הודה שלא פרע ואם טען שפרע אחר שחייבוהו בית דין אינו נאמן גם כן וזהו טעם הוחזק כפרן ומ"מ כתבו גדולי המפרשים שאין אומרים הוחזק כפרן אלא בשכפר בבית דין ועדים מכחישים אותו אבל מי שאינו כופר בבית דין אע"פ שמכחישין אותו במה שאמר חוץ לבית דין לא הוחזק כפרן וכן פירשו שלא נאמר הוחזק כפרן אלא בנתבע שכפר והביא הלה עדי הלואה אבל אם תבעו חברו מנה ואמר לו הן ויש עדים בהודאה זו ואמר להם אתם עדי על הדרך שיתבאר במקומו ותבעו ואמר לו לא היו דברים מעולם אין עדי הודאה עומדים במקום עדי הלואה לענין זה הואיל ואין מכחישין אותו אלא מהודאת פיו שמא נזכר שכך הוא:

זה שביארנו במלוה שבתוך זמן שגובה מן היתומים אף בלא שבועה דוקא ביתומים גדולים אבל קטנים אין נזקקים לנכסיהם אף במלוה בשטר ואפילו יש בה כל תנאי שבעולם אא"כ היתה רבית אוכלת בהם ונמצאת שדה שאינה שלו ופרעון כתבה או שצוה המוריש תנו מנה לפלני שבכל אלו מעמידין להם אפטרופוס לטעון ולדון בשבילם ונזקקין בית דין לנכסיהם ואם אמר המוריש תנו מנה זה לפלני או שדה זה אין הדבר צריך להעמדת אפטרופוס כמו שיתבאר:

מקצת גאונים כתבו שאע"פ שמלוה שבתוך זמן נגבית מן היתומים בלא שבועה מן הלקוחות מיהא אם היתה בשטר אינה נגבית אלא בשבועה וכן הדברים נראין:

זה שנסתפק לנו במה לי לשקר אם הוא נאמר במקום חזקה אם לאו כך נסתפק לנו במס' יבמות פרק האשה שלום קי"ד ב' בסוגיית החזיקה היא מלחמה בעולם ומעתה יש להקשות שבמס' קדושין בפ' האומר ס"ד א' בסוגית מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים וכו' התבאר שם להדיא במה לי לשקר שהוא מתפשט אף במקום חזקה ומ"מ אפשר שהטעם שם מפני שאין אדם חוטא ולא לו אבל זו שבכאן ואותה שבמסכת יבמות צרך עצמן הם ומתוך כך נשאר הדבר בספק ודנין בה באיסורין לחומרא ובממונות לקולא לנתבע כדין כל הספקות:

כבר ביארנו במשנה שאם סמך לו כותל אחר ואע"פ שלא נתן עליו תקרה מגלגלין עליו את הכל הרי שסמך לו במקצת ולא לכל אין מגלגלין עליו אלא לפי מה שסמך ומ"מ אם נתגלה מתוך בנינו שסופו להשלימו אף במקצת זה יתגלגל עליו חיוב הכל כיצד הרי שבנה הראשון כותלו באורך חצרו בגובה עשרים אמה ולא פרע זה חלקו אלא בגובה ארבע אמות כדינו וסמך אח"כ כותל אחר כנגדו בגובה עשר אמות לארך החצר גם כן הרי זה מתחייב לפרוע חלקו בכותל ראשון עד תשלום עשר אמות והוא שש אמות מארבע הראשונות ולמעלה ולא עוד ומ"מ אם הניח שם לסוף עשר מקום לקורות שנראה שהוא רוצה לעשות עליה על הכותל הרי נתגלה שדעתו להגביה בשיעור מה שאדם מגביה מעליה עד הגג ומגלגלין עליו את הכל או כשיעור מה שיראה מבנינו שדעתו להגביהו וכן אם לא סמך לו לכל ארך החצר אלא לחציו אין מגלגלין עליו אלא לפי מה שסמך ואם הראה בדעתו שסופו להשלימו כגון שהניח בסוף הבנין לבנים יוצאים לחוץ שיכנסו ביניהם הלבנים האחרים כשיוסיף בבנין להיות הבנין נקשר זה בזה מגלגלין עליו את הכל וכן כל כיוצא בזה ממה שיראה שסופו להשלימו:

סמך לו כותלו ולא תבעו הלה בהוצאתו וכשסמך לו הכותל בשיעור גבהו היה רוצה לעשות תקרה מכותל זה לכותל המשותף הרי זה מוחה בידו שלא להשתמש בו בכל מה שמארבע אמות ולמעלה ואפילו הניח לו בעל הכותל הראשון מקומות בכותל להניח בו קורות אין הלה אומר לו כבר החזקתי שהרי הנחת לי מקום לתקרה שאף זה אומר לו לא הנחתי מדרך מחילה אלא שכל זמן שתתפייס עמי בחלק הוצאתך לא יתקלקל הכותל בחפירת מקומות לקורות ואפילו הניח שם חתיכות עץ להקיף ראש הקורה שלא תפסידנה לחות שבכותל אע"פ שהדבר נראה בכך כמכין מקום לחברו שלא מחשש קלקול כותלו אין בכך כלום וכן הדין בכותל שכולו לאחד ולא סייע בה חברו כלל ומ"מ בראשונה חברו משתמש בה עד שיעור מקום שסייע בו ואין הלה מעכב מצד קלקול הכותל:

יש מי שאומר שאם לא הניח לו מקום לקורות ונגמר הכותל ואחר שנגמר נמלך ומתקין לו מקום שזו היא חזקת מחילה לחברו שהרי טעם שהזכרנו אינו נאמר בזו שהרי אף הוא מקלקלה עכשו הואיל וחופר בה אחר שנתיבשה ומ"מ אף הם כתבוה דוקא בשמקום הכותל בין שניהם ואין התביעה אלא בדמי הבנין הא כל שמקום הכותל לאחד אין בו חזקת מחילה שאין לגוף קרקע חזקה בלא טענה אלא בטענת מכירה ובחזקת שלש שנים כשאר דיני חזקה שבטענה:

אע"פ שביארנו שהנחה מקום ראש הקורה אינה חזקה אצל חברו מ"מ אם הכניס הלה קורותיו ושתק החזיק ואינו יכול לסלקו ואפילו הניחן דקות וקטנות הואיל וראויות לתקרה מ"מ החזיק לכל קורה ורשאי להחליפה בגדולה ועבה:

ויש מפרשין שמועות אלו שלא מתורת מחילה היא אלא שבזו הוא נכנס לחזקת שנתן הא כל שנתברר שלא נתן אין זה כלום וכן אף בחזקת שנתן אינו נכנס אלא לאחר שלש כדין כל חזקת טענה ולא יראה כן ולדעתנו קורה אחת אינה מחזקת לחברותיה שלא מחל אלא על זו הואיל ובחזקה בלא טענה הוא דן ומתורת מחילה אבל לאלו שפרשוה בחזקת טענה ובשלש קורה אחת מחזיקתו בכל הכותל:

יש שואלין היאך אמרו כאן שאם החזיק בקלה החזיק לכבדה ובפרק הבית והעליה קי"ז ב' אמרו בעליה שנפלה ובא אחד מהם לשנות שאם בא לשנות מקל לכבד אין שומעין לו וכבר השתדלו לתרצה בהרבה פנים שאין הדעת מתישבת בהם ודעתי לומר שבזו אף אנו עסוקים בכבדה הראויה לאותו הכותל מה שאפשר שאינו כן בזו שהוא רוצה לשנות בה ומכאן נראה לי לחזק מה שהוכרע שם ממקצת מפרשים שבארזים ושקמים כל ששנויו בא כמנהג שומעין לו:

מי שבנה גג לעלייתו ורצה להוריד מימיה לחצר חברו הרי חברו מוחה בידו ואם הוריד ולא מיחה החזיק ואפילו החזיק בדרך אחת החזיק להורידן בכל דרך שירצה כיצד החזיק בדרך שהיתה התקרה מטפטפת דרך רעפים ונמצאו המים מתפזרים ויורדין בכל המרזבים על פני ארך כל גגו והוא הנקרא נטפי החזיק אף לשופכי והוא שאם בא לשנות ולהחזיר את כלן לצנור אחד אע"פ שהוא קשה לחצר עושה ואין צריך לומר בהפך ואפילו רצה להורידם דרך כל המרזבים ולשפע את הגג שפוע גדול עד שהוא נעשה כמין צריף שנמצאו המים יורדים בכל המרזבים וברדוף עושה שהרי מ"מ הוחזקו מימיו לירד לחצר זו ואין כאן תוספת היזק הראוי לדקדק ולהקפיד עליו ודברים אלו יש שפרשום דוקא בחזקת טענה ובשלש שנים כמו שפירשנו למעלה ואף גדולי המפרשים נוטים בה לומר כן ואין הדברים נראין:

מקצת חכמי הצרפתים כתבו שאם יש לו נטפי דרך גג שכלו מכוסה ברעפים על חברו ובא לשנותם לתקרה ומעזבה שישתמש בה אע"פ ששמר חברו בה מהיזק ראיה שהרי אף בגג צריך לשמרו אעפ"כ יכול לעכבו שלא יטיפו מימיו כלל בחצר שהנטפי שהם דרך רעפים אין תשמישן נוח ואין לחוש בהם אלא לנטפי גשמים אבל בזו יש לחוש למי תשמישו ויש כאן תוספת היזק הראוי להקפיד ואפילו היה אומר להזהר בכך שמא ישפכו דרך שגגה ויש קצת ראיה בזה בפרק חזקת הבתים נ"ט א' בסוגית המשנה התשיעית במה שאמרו שם מותבת שרשיפא וקיימת ביה וחזית במילאי וא"כ נטפי האמור כאן אין הענין שיהא הגג כלו מכוסה ברעפים כמו שחשבו קצת מפרשים אלא אף הוא גג הראוי להשתמש בו כדרך כל גגות שבתלמוד אלא שבשפת הגג יש מרזבים על פני כל ארכו כמו שבארנו:

ואף בזו ראיתי קצת גדולי הדור מתמיהים בה היאך אפשר שיחזיק מזו לזו והרי ודאי יש כאן תוספת נזק וכמה בני אדם חוששין לשופכי מחמת שהשטף מקלקל את מקומו יותר מבנטפי וכן יש מקפידים יותר בנטפי מצד שהחצר מתלכלכת בהם יותר מבשופכי שהם במקום אחד ואף אני אומר שרוב בני אדם מקפידין יותר בנטפי ולא היה לו לומר אחזיק אף לשופכי שמשמען של דברים שהשופכי הוא שעבוד גדול יותר ואע"פ שיש גורסין בהפך מ"מ לגירסת הספרים קשיא עד שהם פרשו בה שהנטפי הם מי גשמים והשופכי מי תשמיש ובידים ודברים זרים הם ואין הדעת מקבלת בשום פנים שהמחזיק למי גשמים יחזיק למי תשמיש ואף לשון שלאחריו ר"ל אף לצריפא דאורבני אינו נקשר יפה אלא שהם מפרשים אותה בערבה ממש שהטפטוף מתאחר ומרבה בלכלוך ואף זה אינו נקשר אלא בהפוך הגירסא ר"ל אחזיק לשופכי החזיק לניטפי ומ"מ עיקר הפסק אין הדעת מתישבת בו ר"ל שיהא המחזיק למי מטר מחזיק למי תשמיש מכמה סבות חדא שמי הגשמים זכים ונקיים ומי שופכים תלויים בדעת השופך ואף בשיאמר נקיות הם שמא מעלים הוא בהם ומי ששפך יכסה ועוד שהמטר בשעתו משוה את כל התחום ללכלוך כל החצרות ולכל מקומות שבחצר זה ומים היורדים בה מרשות חברו בטלים ע"י האחרים משא"כ במי שופכים ועוד שהמטר שעתו ניכרת לכל ונזהרים מהם ומי שופכין אין שעתן ניכרת ואין אדם נזהר מהם ומ"מ הקושיא חזקה היא בלא ספק:

ומתוך כך אני מודה להם שלעולם אין חזקה מניטפי לשופכי ולא משופכי לניטפי על הצד שפירשנו בנטפי ושופכי שסתם בני אדם מקפידין מזו לזו זה בכה וזה בכה ומתוך כך נראה לי לפרש שהנטפי ושופכי האמורים כאן שניהם על דרך אחד הם נשפכין או שתיהן במקום אחד או שתיהן בפזור אלא שהניטפי הוא שגגו של זה שוה ואין בו מדרון אלא מעט עד שהמים אין יורדין לחצרו של זה אלא בטפטוף והשופכי הוא שיש בו שפוע ומדרון בדרך הרגיל לבני אדם בכך ואמר שמאחר שהחזיק להורדת מימיו לחצרו במקומות אלו אין בהם קפידא בין ירידה של נחת לירידה של שטף וזהו שאמרו אף לצריפה דאורבני ר"ל שפוע גדול יוצא מן הגדר עד שיורדין בשטף מופלג הא ממקום למקום אין לו חזקה ואף לקצת חכמי הדור ראיתי דברים נוטים לאלו והדברים מתישבים ואף לקצת גדולי הדורות ראיתי שאם רצה בעל הגג להגביה את גגו ולהוריד מטרו ממקום גבוה יותר שאינו רשאי הואיל ומ"מ יש כאן קלקול יתר וכן בכל כיוצא בזה לפי מה שיראה לדיינים אלא אם רצה להגביה יסלק מרזבו ויקלוט בתוך שלו ובזו מיהא אין הלה יכול למחות ולומר כי היכי דחצר דידי קניא לך למשדא ביה מיא לדידי נמי קנו מיא דאיגריך שלא נאמר כן אלא כשהגג עומד על עמדו כראוי לירידת המים ממנו לחצר כמו שנבאר בפרק חזקת בסוגיית המשנה השמינית:

ראובן שטען על חברו שיש לו נטפי עליו ויש לו עד אחד וחברו כופר בזה אין לו עליו שבועת התורה שאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות ואין קבלת המים בכלים מוציאין את הדבר מידי שם קרקע וכן השיבוה גדולי המפרשים:

המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה משתמש בזיזיה ובכותליה עד ארבע אמות ובתרבץ וברחבה שבה ובעובי הכותל במקום שנהגו להשתמש בעובי הכותלים וענין זה הוא שהבירה היא חצר גדולה מוקפת בכותלים ובנויה לשכות סביב לארבע רוחותיה ונשאר באמצעיתה כעין ארובה גדולה לאויר ולאורה וכנגד אותה ארובה זורעין תחתיה ירקות ומקיפין אותן במחיצות קטנות ונקרא תרבץ אפדני על שמרבצין אותו תמיד במים ואחר כותלי הבתים רחבה גדולה סביב סביב מוקפת בכותלים אחרים מבחוץ ואמר על זה שבמקום שאין מנהג ידוע בשוכר בית במקום כזה משתמש הוא מן הסתם משפת פתחו לארך הכותל עד ארבע אמות ואע"פ שהוא נכנס בתחום הלשכה האחרת ועד מקום שהוא מתפשט בתשמישה לארכו משתמש בגובה הכותל עד ארבע אמות וכן אם יש שם זיזים עד ארבע אמות משתמש בהם אבל אין רשאי לעשות בה זיזים מתחלה ומ"מ במקום שנהגו להשתמש בעובי הכותלים בעשית זיזים או חלונות סתומים לקלוט חפצים קטנים עושה אבל בסתם לא ומ"מ משתמש הוא בתרבץ אפדני וברחבה שאחורי הבתים אף מן הסתם ויש מפרשים באלו השתים דוקא במנהג וכן אתה למד בכיוצא בזה:

ויש מי שכתב שלא נאמר כל זה אלא במשכיר הא אם מכר או נתן בית בבתים אלו מן הסתם אינו נותן לו שעבוד זה וכן יש מי שכתב שאם השכיר הלשכות האחרות אין לזה על זה שעבוד זה ומ"מ יראה לי אף בשהשכירן מפני שאף לחברו עליו כן: