מאירי על בבא בתרא קד

וראייה זו פירושה בעדים ומה שאמרו בסוגיא זו ראיה בשטר לא על דעת זה נאמרה אלא על דעת שמואל שהיה אומר שעל האחים להביא ראיה וכאלו אמר שלא היה זה המתעסק צריך להביא ראיה אצל האחים אלא אצל בעלי חובותיו לקיים את שטרותיו ומ"מ הלכה שעליו להביא ראיה ולדעת זה פירושו ראיה בעדים במה דברים אמורים שהוא צריך לראיה בשאין חלוקים בעיסתם אלא שאוכלים ביחד ומוציאים כל הוצאותיהם אבל אם זה מוציא לעצמו וזה מוציא לעצמו שמא ממה שנטל להוצאתו הצליח וקמץ ועל האחים להביא ראיה ואם מת זה המתעסק אפילו היו משתתפים בעיסתם על האחים להביא ראיה וטוענין בזו ליתומים אף מה שלא היה אביהם יכול לטעון ואע"פ שבמקום אחר אין דנין כן שהרי פסקנו בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר הנמצאים ביד היתומים שמוציאין מהם להחזיר לבעלים הואיל ואף האב לא היה נאמן לומר בהם לקוח הוא בידי אין טוענין להם מה שלא היה האב יכול לטעון וכן בכל המקומות בזו מיהא טוענין ויראה לי הטעם הואיל והדבר מוחזק ביד זה ומספק אתה בא עליו בעקיפין דין הוא שלא נזקיק את יתומיו לכך ועוד שאי אפשר להם להביא ראיה על זה והיאך הבנים יודעים על איזה צד הרויח אביהם ויש חולקים בפסק זה ואין דבריהם כלום וכן האשה שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמה ואמרה שלי הם שנפלו לי מבית אבא עליה להביא ראיה ולא סוף דבר אשה בבית בעלה אלא אף אלמנה אצל היתומים שהיו שטרות יוצאות על שמה ואמרה הורישני פלוני או נתן לי או מצאתי עליה להביא ראיה וגדולי המחברים פירשו באלמנה גם כן שאם נחלקה בעיסתה נאמנת וכן כתבו שאם היתה לה נדוניא ואמרה נדוניא שלי תפשתי והרוחתי נאמנת ויראה לי דוקא בתפישה המועלת והוא שבמטלטלין אין תפישתה לכתובה מועלת לאחר מיתה אלא מחיים והילכך צריך שתביא עדים שמחיים תפשה ומ"מ לחכמי קטלונייאה ראיתי שעכשו שהותקנה גביית כתבה מן המטלטלין אף לאחר מיתה כן ואילו לדין התלמוד יראה להם שאם אין עדים וראה ואמרה שמחיים תפשה נאמנת בטעם מגו ואם שעבד לה מטלטלין בפירוש אין אנו צריכים לתקנת הגאונים כמו שכתבוה גדולי המחברים ואפשר שהם מכונים בה למטלטלי דאיתנהו בעיניהו שנוטלתן בלא שבועה ואמרו שכל שנתברר שהיו בבית ממין נכסים אלו שנאמנת לומר שמהם תפשה והרויחה ובמסכת כתובות יתבארו עיקרי דינין אלו בע"ה:

המשנה החמישית והכונה לבאר בה ענין חזקת קנין במה דברים אמורים במחזיק אבל במוכר ובנותן מתנה והאחין שחלקו והמחזיק בנכסי הגר נעל ופרץ וגדר כל שהוא הרי זו חזקה אמר הר"ם ר"ל שזה שאמרנו שאין להם חזקה הוא כשטען שלקח או שנתן לו במתנה ואבד השטר והוא מביא ראיה בחזקה ובעל הקרקע הכחיש טענתו בזה אמרנו שאין שומעין לו אבל אם נותן הבעל לאשתו או האשה לבעלה מתנה וקנה אותה בחזקה יש לו חזקה כמו שקבענו בעקר בראשון מקדושין כדי שיעשה שום דבר בגוף הקרקע קנה אותה ונעל הוא שיסתום שום מקום בקרקע וגדר שיבנה ופרץ שיהרוס ומעקרנו שהגר אין לו יורשים כל הקודם זכה בנכסיו וכשהחזיק באחד מאלה הפנים וכיוצא בהם קנה וכן האחים שחלקו נתקיימה חלוקתם ואינן יכולין לחזור כיון שהחזיק אחד מהם בחלקו:

אמר המאירי בד"א במחזיק ר"ל שיש עמה טענה כלומר חזקות אלו שביארנו עד כאן ששיעורן בשלש שנים אינן אלא בחזקת טענה כלומר שזה טוען לקחתי וזה טוען לא מכרתי וחזקה האמורה בהם הוא לענין אומדנא המוכחת שכבר מכר ושיעורה שלש שנים אבל חזקה האמורה לענין גמר קניה עד שמשם ואילך לא יהא אחד מהם רשאי לחזור ענינה בעשיית מעשה והוא שאמר אבל מוכר ר"ל שרצה לקנות בחזקה וכן בנותן מתנה ואחים שחלקו ומחזיק בנכסי הגר נעל גדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה ר"ל נעל או גדר או פרץ כל שהוא שזהו תועלת לכל הקרקע:

זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' להשלמת עניני קניה זו עם קצת דברים שנתגלגלו תחתיה אלו הם:

חזקה זו צריך שתהא בפניו ואין צריך לומר לו לך חזק וקני אלא לך קנה לבד עד שיגמור עמו הקנין בדברים ויחזיק בפניו ואם היא שלא בפניו הרי היא חזקה ובלבד שיאמר לו לך חזק וקני ודבר זה בין במכר בין במתנה: