מאירי על עבודה זרה צז

ומה שנתגלגל כאן בנטל הימנה עצים יתבאר במשנה הסמוכה לה:

שאור של תרומה שנפל לתוך עיסה של חולין ויש בה כדי לחמץ הרי העיסה כלה מדמעת לא היה בו כדי לחמץ ונפל שם גם כן שאור של חולין ואין בו כדי לחמץ אלא שבצירוף שניהם יש כדן לחמץ בין שנפלו כאחד בין זה אחר זה בין שקדם וסילק את של איסור בין שקדם וסלק את של התר הכל מותר כל שזה וזה גורם מותר היו בכל אחד מהם כדי לחמץ ונפלו שניהם כאחד יש מתירים ויש מי שחוכך לומר שלא נאמר זה וזה גורם מותר אלא כשאין כח ביד האיסור להוציא דבר זה לפועל אא"כ בסיוע ההתר וממה שאמרו כאן אינו אסור עד שיהא בו כדי לחמץ דמשמע הא יש בו כדי לחמץ אסור אע"פ שיש בהתר כדי לחמץ אלא שאפשר לפרשה בשאין שם של התר כדי לחמץ: