מאירי על עבודה זרה פ

לא נמוחו וסמנין מוכיחין עליהם אם אמר של דג פלוני טהור נאמן כמו שבארנו וכל שכן אם אמר אלו דגים ואלו קרביהם וי"מ שלא הותר בדג פלוני טהור שאין הדבר בא לידי ברור כביצת העוף עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהם ואיני מודה בכך שלא נאמר אלו דגים ואלו קרביהם אלא מפני שהענין מצוי כן שהרי נמכרין במקולין עם הדגים עצמן הא כל שאמר של דג פלוני וטהור נאמן:

אמר קרבים אלו של דג טהור הם ואני הוצאתים מן הדגים ומלחתים וידעתי שטהורים הם ולא הזכיר שם הדג נאמן אפילו הגוי שאינו משקר כל כך וישראל חשוד כגוי בכל ענינים אלו ומגדולי המפרשים חולקים לומר שהגוי והחשוד אין נאמנין באני מלחתים אלא מי שאינו מומחה ואינו חשוד הוא שהקלו לסמוך עליו בכך אבל גוי וחשוד עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביה או של דג פלוני וטהור כמו שבארנו:

דברים הללו ראוי לתלמיד חכם שלא לסמוך בבדיקה אא"כ יודע בעצמו שהוא בקי בדבר הרי ביארנו שכל הטהורים ראשן אחד כד וראשן אחד חד ואין בהם דומה לטמאים אעפ"כ הביאו בתלמוד המערב על אחד מחכמיהם שהיה משבח את עצמו בבחינה זו ואחד מחבריו הראה לו ביצי דג טהור ושאלו עליהם ואמר לו טמא והשיבו בנסח זה לא ביש לי דאמרת על טהור טמא אלא מפני שסופך לומר על טמא טהור:

כל מה שכתבנו הוא בקרבי דגים אבל עוברי דגים והם הביצים יש מי שאומר שאף הם דיניהם כדין הקרבים והם סוברים שאף קצת הטמאים מטילים ביצים ורוב מפרשים הסכימו להתירם בלא שום סימן אף מן הגוי שאין דג טמא מטיל ביצים לדעתם אלא משריץ ר"ל שהדג עצמו נוצר במיעיו ונמצא שאין ביצת דג אלא בטהורה:

דג טמא הנמצא במעי דג טהור טמא ודג טהור הנמצא במעי דג טמא טהור שלא גדל זה בגוף הטמא אלא שבלעו וכך היא שנויה בספרי בפרשת שמיני:

קפריסין וקפיליטות המבושלים ולפעמים כובשין אותם במכבש ומתקיימין כל שמוכרין לפני החנוני על יד על יד אסורין מפני שמזלף עליהם יין מן האוצר ומן ההפתק ומן הספינה מותרין וכן הדין ביין של תפוחים וגדולי הפוסקים פי' בקפליטאות שאינן מבושלים אלא כבושים:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

כל הצלמים וכו' כונת הפרק להתחיל בענין החלק השלישי בביאור עניני הצלמים וגופי העבודות זרות על איזה צד נאמרו ורוב הפרק יסוב על תשעה ענינים הראשון לבאר בו איזה מן הצלמים נאסר ואיזה אינו נאסר השני באותם האסורות כשנשתברו איזה שבר אסור ואיזה מותר השלישי בשאר צורות שבכלים על איזה צד הותרו ועל איזה צד נאסרו הרביעי באותן שנאסרו מה יעשה מהן החמישי בעבודות זרות האסורות איזה דבר שלהם אסור בהנאה ואיזה מותר בהנאה ואיזה דבר אינו נאסר משום ע"ז הששי על איזה צד אסור לבנות סמוך לע"ז ובית או אבן או אשרה שהוכנו לשם ע"ז על איזה צד אסורה ועל איזה צד מותרת השביעי בטמאת ע"ז ועל איזה צד מטמאה השמיני באיסור האשרה והדברים שצריך להזהר בה ליהנות ממנה וכן אם נתערבה על איזה צד אוסרת את תערובתה התשיעי על איזה צד אדם מבטל ע"ז:

והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר כל הצלמים אסורין מפני שנעבדין פעם אחת בשנה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אינו אסור אלא את שמשימין בידו מקל או צפור או כדור רשב"ג אומר אף כל שיש בידו כל דבר אמר הר"ם חושבים בעלי זה המעשה כי כשתהיה השמש במעלה ממעלות הגלגל אי זו מעלה שתהיה יעשה צלם לאותו מעלה על דמות הצורה המיוחסת לאותה המעלה ונראים ממנו כחות במציאות בעניני אותה צורה והפעלים המיוחסים לה והם מקטרים לאותו צלם ומתפללים לו ומגדלין אותו בשעה שתהיה השמש באותה מעלה וזה מין מכל מיני הצלמים ונקרא בערטלק"ש ובמקום ר' מאיר היה אצלם מין זה מן הצלמים וכבר ידעת שר' מאיר חייש למיעוט ולפיכך גזר על כל הצורות שהם אסורות לפי שמקצתם עשויות לעבדם פעם בשנה כשהשמש תעלה באותה מעלה וחכמים לא חיישי למיעוט ואומרין שעושין אותם לנוי בלבד ואם היה ביד הצורה שום דבר ממה שזכר או ממה שהוסיפו בבריתא והוא חרב ועטרה וטבעת אותה שעה נדע בבירור שנעשית בעשון וקטרת ותפלה וקרבן כמו שהוא מפורסם אצל בעלי מלאכה זו ובלבד שתהא צורה זו על פתח המדינה ואין מחלוקת ביניהם שכל הצורות שבעיירות והארמונים אסורות לפי שנעשו להם בבירור לעבודה לפי שאין אותן מקומות מקום לנוי שנאמר לנוי נעשו ואפילו שאין בידו מאומה והלכה כחכמים:

אמר המאירי כל הצלמים ר"ל פרצופות שבצורת אדם אסורין בהנאה מן הסתם אע"פ שלא נודע שנעבדו או שנעשו לעבודה שהרי ע"ז של נכרי אסורה מיד שנגמרה אע"פ שלא נעבדה ואוסרם ר' מאיר מן הסתם מפני שהן נעבדות פעם אחת בשנה אע"פ שאינן בתוך בתי ע"ז שלהם אלא בשאר מקומות שבעיר והוא שהמנהג עובדי האלילים היה לעשות בכל שנה יום איד קבוע כללי לכל בני העיר לשם האליל שהיו עובדים ובאותו היום אגב גררת האליל הגדול שלהם היו עובדים לכל הפרצופין הנמצאים בתוך בית הע"ז וכן בכל הנמצאות בעיר כשהיו יוצאין מבית ע"ז שלהם לבתיהם אפילו לאותם שלא נעשו לעבודה וזהו שאמר ר' מאיר מפני שנעבדים ואלו לא אמרה אלא לאותם שנעשו לעבודה מה צורך מפני שנעבדין הרי ע"ז של נכרי אסורה מיד אע"פ שאין עובדין כך נראה לי אע"פ שגדולי המפרשים פירשוה דוקא מחשש שתהא נעשית לעבודה ומפני שנעבדין פירושו שדרכן לעבדו פעם אחת בשנה ומתוך כך אף סתמן לעבודת אותו היום נעשו ולדבריהם כל שידוע שלנוי נעשו מותרות ואין חוששין לעבדה אף באותו היום ולפירושנו אף בזו חוששין וכל שעבר עליה אותו היום אסורות לא חילק ר' מאיר בין שאינן אוחזות בידיהן כלום לשאוחזות וחכמים אומרים שכל שאינן בתוך בית ע"ז אין חוששין להם מן הסתם לעבדה ולא שנעבדו אא"כ באחיזת מקל או צפור או כדור שכל שהוא כן ודאי לעבדה נעשו ונעבדים הם אם באותו היום אם בשאר הימים ופי' בגמ' מקל שרודה את כל העולם כלו תחתיו צפור שתופס כל העולם בידו וכן כדור ובתלמוד המערב פי' במקל כגמרא שלנו ובצפור על שם ותמצא כקן ידי לכל העמים כדור שהעולם עשוי ככדור ור"ל שהוא בידו ובגמרא הוסיפו עליהם סיף ועטרה וטבעת ופי' בתלמוד המערב סיף שהורג בה את כל העולם עטרה להתעטר בה טבעת לחתום בה את גזרותיו שכל אלו הוראת שררה בצלמי האלילים הא כל שלא באחיזת דברים אלו אינן נעבדות כלל אלא סתמן לנוי אחר שלא נמצאו בתוך בתי הע"ז ורשב"ג מוסיף על דברי חכמים אף באחיזת כל דבר ושאלו עליו בגמרא אם דוקא בדבר שבדרך כבוד או אף בדבר הבזוי ולא הובררה אלא נראה לדבריו דוקא בדבר של כבוד ואף בתלמוד המערב כן בהדיא ונסח דבריהם כל שיש בידה דבר של כבוד הסל והסוליס דבר של בזה הוא הנייר והקולמוס דבר של כבוד הוא קלמרין צרכה כלומר צריכה לברר וקלמרין הוא הכלי שנותנין בו הדיו ונסתפק בו אם הוא כבוד או בזוי: