מאירי על עבודה זרה עו

כבר בארנו במשנה שהפת שלנו הנאפה בידי גוים בכלל שלקות הוא ואסור משום בשולי גוים צריך שתדע שהפת שלש מלאכות יש באפייתו היסק התנור והאפיה והפוך גחלים להפליג בחומם כדי להפליג באפיה כל שנעשית אחת מאלו על ידי ישראל מותר ואע"פ שבבשר וקדרה אין ההסק מועיל אא"כ הניח בפת הקלו מפני חיי נפש ויש אומרים שמותר אף בקדרה בהיסק הכירה או בהנחת הקדרה או בהגסתה ונהגו עכשו להשליך עץ אחד או קיסם בתנור שהרי אף זה מוסיף הבל ומסייע לקרב האפיה ולא עוד אלא שגורם למהר הסק האחרות ויש חולקין לומר שאין קיסם מועיל ושטת הסוגיא מוכחת כדבריהם אלא שנתפשט המנהג בכך על פי מה שכתבו גדולי המחברים שהקלו בכך ופירשו הטעם מפני שאין הדבר אלא להכר שהפת שלהם אסורה ואין הדברים נראים אלא שעיקר הטעם להיות כחו של ישראל מעורב בו כשאר הבשולים:

דברים הנאסרים משום בשולי גוים אף בביתו של ישראל נאסרו וכמו שאמרנו למעלה מניח ישראל בשר על גבי גחלים וכו' והולך לו לבית הכנסת וכו' ומ"מ י"א שלא נאסרו אלא הן גופן אבל פליטתן אינה אוסרת כיצד בשר שבשלוהו עם ירקות שנאכלות כמות שהן חיות הבשר אסורה והירקות מותרות אע"פ שבלעו מהם שאין קרוב הדעת בכך וכל שכן שלא נאסרו הכלים ויש אוסרין בכל אלו ובכל כיוצא בהם כדין שאר איסורין של דבריהם כגון שומן הגיד וכחל וגבנת הגוים שכל שאסרו חכמים כעין של תורה אסרוהו ומתוך כך ראוי להזהר בשפחות שלנו המבשלות לעצמן לסייע עמהן עד שלא יאסר משום בשולי גוים שלא לאסור את הכלי או שמא אף לדבריהם לא נאסר אלא במה שהגוי מבשל לצרכנו ואף בזו אנו נוהגין להקל:

בחולה שאין בו סכנה התירו לבשל על ידי גוי אע"פ שלא הותרו איסורי סופרים לחולה מפני שבחולה וביום שאי אפשר לנו בכך אין כאן קרוב הדעת כדי לאסור:

יש מי שאומר שעבדים ושפחות הואיל ועל כרחן הם עושים ולא מנדבת קרוב הדעת אין בהם משום בשולי גוים וכן פורני שאדם מוכרח לאפות לשם מחמת השולטנות ושהוא נעשה מחמת שכירות ואע"פ שלכתחלה ראוי להחמיר בדיעבד מיהא נראים דבריהם:

ויש מחליטין להתיר בכל מה שהגוי עושה בבית שלנו ולא נאסר אלא כשהוא עושה בביתו ואע"פ שישראל עומד שם שזהו קרוב הדעת הגמור ולא יראה כן כמו שכתבנו:

הקפריסין והוא שומר של פרי הצלף והקפליטין ר"ל כרתי שכולן נאכלין כמות שהן חיין ואין בהם משום בשולי גוים מגיעולי גוים אין לחוש שאף הקפליטין אינן מתבשלין כעין תבשיל עד שנחוש לקדרה שמבשלין בה בכל יום שהרי בעין הם מבשלין אותם ומצניעין אותם באוצר ולפעמים מוכרין אותם על יד על יד בחנות וכל שהוא כן אין רגילים לבשל בקדרה שמבשלין בה תבשיליהם בכל יום אלא בשאר כלים ושאר כלים בסתמן אינן בני יומן וכן בחמין כל שאדם מחמם מים לשתות אינו מחממם בקדרה שמבשלין בה תבשיליהם יום יום אלא בשאר כלים כך נראה לי ומתוך כך אין לחוש אלא לבשולי גוים ואמר בהם שאף לבשולי גוים אין לחוש בהם שכלם נאכלים כמות שהם חיים וכל שכן במים וקליות שלא נשתנו מברייתן ובסוף הפרק יתבאר בקפריסין וקפליטות שאין מותרין אלא בבאים מן האוצר הא אותם שנמכרים בחנות על יד על יד יש לחוש בהם ליין נסך:

כוספן של גוים והוא פסולת של תמרים ועושין מהם שכר על ידי מים חמין בין שנעשה ביורה גדולה בין בקטנה מותר אע"פ שנעשה בכלים האסורים מפני שנותן טעם לפגם הוא ומ"מ לכתחלה לא יעשה כן שאין מבטלין שום איסור לכתחלה שמא תאמר נחוש לכלי בן יומו שהוא נותן טעם לשבח פירשו חכמי הצרפתים שסתם כליהם אינן בני יומן וגדולי המפרשים אין מודים בה אלא שהם מתירים מטעם שתי ספקות שמא אינם בני יומן ואם הם בני יומן שמא יש שם ששים של התר ולדעת זה איסור משהו שאין שם אלא ספק אחד אסור כגון חמץ בפסח ואין הדברים נראין ואף דברי חכמי הצרפתים אינם נראין לי היאך אפשר לומר שסתמן מבשלין בכל יום ולא נחוש להם לבני יומן אלא שעיקר הדברים כמו שכתבתי בקפליטין שכל שהוא תבשיל גמור ודאי חוששין בקדרתם לבת יומא אבל כוספן שהוא נעשה לשכר אין הרגילות לבשלו בקדרה שמבשלים בה תבשילים בכל יום אלא בשאר כלים או בקדרות שכבר נתבשל בהם והודחו ונמנעו מלבשל עכשו ומתוך כך סתמן אינן בני יומן ואף מה שהביאו בתוספות ראיה לדבריהם ממה שאמרו בסוף מסכתא זו ע"ה ב' הלוקח כלים מן הגוים וכו' שאם נשתמש בהם עד שלא הכשיר מותר ומדין נותן טעם לפגם דאלמא לבת יומא לא חיישינן אף זו נראה לי דכל שבא למכור מקנח הוא ומדיח ומנקה כפי כחו כדי שיהו לוקחים קופצים לקנותם לא שיבשל בהם וימכור מיד ובדרכים אלו אתה מפרש בכל מה שהותר בכליהם בפרק זה מחמת שאין חוששין לבת יומה כגון מישחא שליקא דארמאי ואהיני שליקי ודבש ושאר הנזכרים בפרק זה כך נראה לי ברור הא כל תבשיל שהרגילות לבשלו בקדרה שמבשלין בה בכל יום ודאי חוששין לבת יומה ואם לא כן הרי אתה מתיר כל שהם מבשלין בלא דבר טמא וכמעט והיינו לעם אחד אלא אין ההתר אלא בדברים שכתבנו או כשנזדמן במקרה ובשגגה שבשל ישראל בכליהם שאפשר שבזו הואיל ואין הדבר מצוי ושאין הרגילות לטעות בקדרה שבשלו בה היום הקלו לדון את סתמה בשאינה בת יומה והדברים ברורים וכבר הארכנו בזה בקצת חבורינו:

שמן של גוים הואיל והותר אין בשולו אוסרו שאם מצד בשולי גוים נאכל כמות שהוא חי הוא על ידי פת חמה וכיוצא בו ואם מצד גיעולי גוים נותן טעם לפגם הוא שכל כיוצא בזה סתם כליהם אינן בני יומן על הדרך שבארנו ולתערובת יין נסך או דבר טמא אין לחוש שהתערובת מפסידו ומסריחו ושמא תאמר תינח בבא מן האוצר אבל הנמכר בחנות על יד על יד נחוש שהרי בקפריסין וקפליטות שאין חוששין להם בבאים מן האוצר חוששין להם בנמכרו בחנות וכן בחלא דשכרא דארמאי וכן בחגבים הבאים מן הסלילה כמו שיתבאר יראה שבאלו אינן מסריחים לשעתם אלא לאחר זמן ואחר שכן כל שנמכר בחנוני שמוכר מיד אסור אבל שמן לאלתר הוא מסריחו ומתוך כך אף בנמכר בחנות אין חוששין וכן בדבש שאמרו עליו למטה אי משום איערובי מיסרא סרי ולא מפליג בה בין חנות לאוצר:

וענין אהיני שליקי כבר ביארנוהו למעלה:

שתיתא והוא קמח קליות שנתיבש באור עם דבש מותר שהרי נאכל כמות שהוא חי הוא ומ"מ יש שעושין מקמח עדשים האפוי עם דבש ובזו דרכם להכניס שם חומץ ומפני זה אסרוהו ואפילו אותם שלא נכנס שם חומץ מגזרת האחרים הואיל ודרכם של עדשים בכך:

כבר בארנו במשנה שהכבשים שדרכם לתת לתוכם יין או חומץ שאמרנו עליהם שהם מותרין בהנאה שאם נודע בודאי אסורין בהנאה לא סוף דבר בזו אלא כל שהיה ידוע שדרכן של כל עושי כבשים בכך בידוע אע"פ שאין ידוע באלו בפרט יש אומרים שהוא כמי שנודע בזו בפרט ואסור בהנאה:

איסור הנאה זה שאמרנו יש מי שאומר שהכל אסור עם תערובתו הואיל והיין מכשיר את הכל הרי הוא כעקר היין וחכמי האחרונים שבספרד הורו לימכר הכל חוץ מדמי יין נסך שבו ואע"פ שלא נודע שיעורו אומדין בו לפי רגילותם או מוכרין אותו חוץ מדמי מה שהושבח מעתה חומץ שנפל לתוך גריסין וכיוצא בו וממתקן ומשביח גופן של גריסין אסור בהנאה על אחד מן הצדדין שהזכרנו ועיקר הדברים לימכר כלו חוץ מדמי השבח דהא אפילו בסתם יינן אמרו יין ביין ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו ואין לך דבר ביין שיעלה ליותר מיין ביין: