מאירי על עבודה זרה נד

דברים אלו דוקא בחולה שאין אומד שלו ברור לכל אלא יש אומרים למיתה ויש אומרים לחיים אבל כל שאומדנת הכל עליו למיתה מתרפא מהם ואע"פ שחיי שעה ראוי לחוש להם הרי אפשר גם כן שאין הגוי ממיתו:

היה רופא מומחה מותר להתרפאות ממנו שאינו מפסיד חזקתו ומרפאו כפי כחו וישראל חשוב ומפורסם במעלה מתרפא מהם אפילו בשאין מומחה מפני שאין לבו עליו להזיקו ואם היה הישראל מכיר בעצמו שהם שונאים אותו ביותר אף במומחה ואף בחשוב לא יתרפא מהם יש מי שאוסר להתרפאת מהם אא"כ בחשוב ומומחה כגון מטרוניתא דר' יוחנן ואינו כן שהרי אמרו כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן אם היה רופא מומחה לרבים מותר והרי זו אמורה בסתם בין בחשוב בין בשאינו חשוב ומכיון שאתה מתיר במומחה אף באדם שאינו חשוב הוא הדין בחשוב אע"פ שאין הרופא מומחה:

דברים אלו לא הותרו אלא ברפואות טבעיות אבל כל שמרפא דרך לחישה בשם ע"ז או כוכב או אליל או בשם שדים למאמינים מציאותם וכיוצא באלו אסור אף בודאי מת שדברים אלו דברי תהו הם ושמא יזדמן ויתרפא דרך מקרה וימשך אחר המינות הא כל שבדרך רפואה טבעית אף על פי שהרופא ידוע שהוא מכת המינים מתרפאין מהם שהרי אמרו ר' אבהו איתסי ממינאי וכן ר' יוחנן וזו של בן דמה שלא הניחו ר' ישמעאל להתרפאות מהם דרך לחישה היה כמו שהתבאר בתלמוד המערב ועל דרך זה אמרו לא ישא אדם ויתן עם המינים ר"ל אפילו משא ומתן של דברים להתוכח עמהם ואין מתרפאין מהם אפילו לחיי שעה כלומר אע"פ שסופו למות מחולי זה בודאי למראית העין שמ"מ חוששין שמא ירפא בלחישתו וימשך אחריו ויש אוסרין אף שלא בלחישה ומחשש שמא יקצר ימיו מאותן השעות שראוי לחיות ולחיי שעה חוששין ליזהר בהם כבחיים ארוכים שהרי מפקחין עליו את הגל אע"פ שאין בפקוחו אלא חיי שעה כמו שיתבאר באחרון של יומא ובשאר רופאים מותר בודאי מת כמו שביארנו וכן אין מתרפאין בעצי אשרה כמו שהתבאר בשני של פסחים ומ"מ גוי שאמר סם פלוני יפה לו או עשו לו כך וכך ולא מצאו לו אלא בבית ע"ז עושין על פיו ואין חוששין ואפילו אמר סם פלוני יפה לו או עשב פלוני יפה לו והרי אתם מוצאים ממנו בבית ע"ז פלונית אבל אם אמר עשב שבבית ע"ז פלונית אסור ואף במקום סכנה ויש אוסרים אף בסתם ואף בתלמוד המערב שבפרק זה חולקים בה והוא שאמרו עד כדון כשאמר לו הבא לי עלין של ע"ז והביא לו אבל אמר לו הבא לי עלין סתם והביא לו עלין של ע"ז נשמעיניה מן הדא ר' אחא הוה ליה צמרמורין ר"ל אשתא צמירתא אייתון ליה מן זכרותיה דדודי כלומר מדקל זכר שבבית ע"ז הנקראת דודה ולא אשתי אייתון לר' יונה ואשתי אמר ר' מונא אלו הוה ידע מנן הוו לא הוה שתי ורוב מפרשים הסכימו להתיר וזו של ר' אחא מדת חסידות ומה שאסרנו ברפואה של לחישה דוקא בלחישה שהזכרנו אבל לחישות המוניות הרגילות אצל הנשים אע"פ שהם דברי תוהו וממנהג הפתאים מ"מ אין כאן איסור חמור כל כך ובתלמוד המערב אמרו בר בריה דר' יושע בן לוי הוה ליה בלע אתא בר נש לחיש ליה אמר מה אמרת אמר ליה מלא פלן אמר ניח הוה ליה מת אלמא בשאר לחישות שאינן לחישת כוכב או אליל ושאר מינין כיוצא בהם מותר שאין האיסור אלא מחשש שמא ימשך אחריהם ולחישות המוניות והבלי הנשים אין בהם חשש להמשך: