מאירי על עבודה זרה כב

יש בנימוסין הקדומים של אדומיים יום איד אחד מלבד אותם שהזכרנו במשנה והוא שאחת לשבעים שנה היו מביאין אדם שלם לדמיון עשו שהיו מתיחסין לו ומרכיבין אותו על אדם חגר לדמיון יעקב שנאמר עליו צולע על ירכו ולהוראה שהם שולטין עליו ומלבישין את הרוכב בגדו של אדם הראשון שהיה גנוז אצלם והם בגדי עשו החמודות ומניחין קרקפלו של ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול בראשו שהיה מהרוגי מלכות ומתוך יפיו הפשיטה בת קיסר את עור פניו וחנטתו וגנזתו ותולין לזה הרוכב מרגליות בצוארו דרך שררה ומחפין את השווקים באינך ומכריזין ואומרים סך קירי פלסתר ר"ל חשבון האדון שקר כלומר טעה האדון ר"ל יעקב בחשבונו שחישב ליטול את הברכות מעשו ולא הועיל שהרי מדור לדור הם בידינו שהרי נעשה דבר זה משבעים שנה לשבעים שנה וי"מ אותו על יצחק שבירך את יעקב ואמר הוה גביר לאחיך היו אומרים אחוא דמרנא דיפלא הוא אחיו של אדננו עשו כזבן היה ולא הועיל בשקרותו ומעתה כל הרוצה לראות יבא ויראה שמי שלא יראה דבר זה עכשו לא יראנו לעולם שהרי לא יעשה פעם אחרת עד שיכלו שבעים ומ"מ אף הם מסיימים בה אוי לזה כשיקום האחר:

ימי איד שהוזכרו כולם של אדומיים בנימוסיהם הקדומים ובזמן שהיו עובדים לאלילים וכן היו ימי איד אחרים לפרסיים וכן לבבליים ודיניהם כדין אלו שהזכרנו וחמשה בתי ע"ז היו קבועים לעולם שהיו עובדים לה בכל יום ונמצא שאסור לשאת ולתת עמהם לעולם של בל בבבל של נבו בבורסי של תרעא במכוג של צריפא באשקלון של נשרא בערביא ודברים אלו כבר נשקעו וכבר בטלה אמונת האלילים ברוב העולם אלא בקצוות הרחוקות ומ"מ בכל יום איד שאינו כללי לכל בני העיר אלא לבני אומנות אחת אינו נקרא יום איד ואין אסור משא ומתן אלא לבני אותה אומנות:

בתלמוד המערב אמרו בסוגיא זו עיר שיש בה גוים וישראל הגבאים גובים משל גוים ומשל ישראל ומפרנסין עניי גויים עם עניי ישראל ומבקרין חולי גויים עם חולי ישראל וקוברים מתי גוים ומתי ישראל ומנחמים אבלי גויים עם אבלי ישראל מפני דרכי שלום אבל משתה של גוים אסור שכל שיש בו חשש ע"ז אין בו התר משום דרכי שלום והוא שאמרו בתלמוד המערב שאלו לר' אמי יום משתה של גוים מהו סבר משרי לון מן הדא מפני דרכי שלום אמר ליה ר' בא והא תניא ר' חייא יום משתה של גוים אסור אמר ר' אמי אלולא ר' בא היה מתיר לנו ע"ז שלהם וברוך שהרחיקנו מהם:

המשנה השלישית והיא חוזרת לענין ראשון עיר שיש בה ע"ז חוצה לה מותר היה חוצה לה ע"ז תוכה מותר מהו לילך לשם בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור ואם יכול להלך בה במקום אחר מותר אמר הר"ם פי' אמרו מהו לילך שישים אותה דרך לילך משם לזולתה לפי שאסור ליכנס לעיר שיש בה ע"ז כל שכן לדור בה וכל שכן לסחור בה:

אמר המאירי עיר שיש בה ע"ז והגיע יום איד שלה והיו חוצה לה כפרים שכל תשמישם עמה ומתבטלים ממלאכתם לצרכה ולכבודה ונכנסים בתוכה לספק להם כל צרכיהם כל שחוצה לה מותר לשאת ולתת עמהם בכפר שלהם ואפילו סמוך הרבה הואיל ואינו מכלל העיר וכן אם היה חוצה לה ע"ז אע"פ שהיא נערכת אצלם הרבה עד שמתקבצים בה ממקומות הרחוקים ובני אותה העיר הקרובה מתבטלים לכבודה תוכה מותר וזה ששאלו היכי דמי חוצה לה הוא מפני שהיה קשה לו היאך אפשר שבני העיר טפלים לחוצה להם והעמידוה בעטלוזה של עזה שהיא ע"ז נערכת אצלם הרבה על הדרך שפרשנו או שמא הכונה לסמיכותה שאע"פ שהיא סמוכה לעזה הרבה ונבלעה בתחומה עד שנקראת על שמה מותר והוא שאמר שתוכה מותר לשאת ולתת עמהם ואפילו ביום האיד וי"מ משנתנו בירוד ממה שאמרו בתוספתא ירוד שבתוך הכרך תוך הכרך אסור חוצה לה מותר ושחוץ לכרך תוך הכרך מותר והכל אחד שהירוד יום איד היה ומפני זה אמרו שם ירוד שנתנה מלכות או מדינה מותר אין אסור אלא של ע"ז או שמא מצד המכס וכן נראה מתלמוד המערב כמו שנבאר במעשה שאחר זו מהו לישראל לילך לשם ר"ל ליכנס בתוכה ביום האיד על דעת שלא לישא וליתן בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום ר"ל שאין ממנה דרך לעיר אחרת שיהא ההולך בעיר אחרת צריך לעבור בתוך עיר זו לילך לאותה האחרת אסור שבודאי לאיזה צורך שיש לו בעיר הזאת הוא נכנס וחושדין אותו שמא לשאת ולתת הוא נכנס אבל אם אינה מיוחדת לאותו מקום אלא שיש מקומות אחדים שההולך לשם צריך לעבור דרך עיר זו מותר שאף הרואה אומר שלא לצרכו שבאותה העיר נכנס אלא לילך ממנה למקום אחר וי"מ בדרך אחרת אלא שלפי בריתא שהוזכרה בגמרא צריך לפרשה כן וכתבו קצת גאונים שאם היו ישראל דרים באותה העיר או שהיו לו בית דירה לשם או שאר עסקים ידועים מותר שאין כאן חשד והוא שאמרו בתלמוד המערב אכסנאי אסור בן עיר מותר וודאי אכסנאי שאמרו פירושו בשאין ישראל אחר גם כן לשם ובתוספתא אמרו עובר אדם בשיירה ממקום למקום ונכנס לכרך שהירוד לתוכו ונראה טעם הדברים שהשיירה מוכחת שברחוק מהם הוא רוצה לילך וכל שיש לתלות תולין:

זהו ביאור המשנה והלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: