מאירי על עבודה זרה קלז

נפל בהתר שיש לחוש בו שמא השביחו כגון שנפל בדברים החריפים כגון שכר וחומץ וכבר ידעת שהחריפות מפליט כמו שבארנו במסכת חולין קי"א ב' ואע"פ שלא פרשנו שם כן אלא בחומץ מתובל שמא בכאן בחומץ ושכר חמין נאמר או שמא שהה שם זמן מרובה ומתוך החריפות עם סיוע שהייתו פולט ושמא מ"מ מתוך עפושם הם ממעטים את החריפות ונמצאו אלו מתמתקים מצד עפושם ופחיתותם אסור וכן כל שיש לחוש בכיוצא בזה:

נתדקדק השרץ ולא נמוח ויש לחוש שמא יבלע ממנו בעין כעדשה שהוא שעור איסורו לדעת קצת כמו שבארנו בשלישי של חולין אף במה שלא נאסר מחמת פליטה כגון יין ושמן ושאר משקין שאין חריפין ואפילו היו חמין מ"מ הואיל ונדקדק צריך להעבירו במסננת ואחר כך מותר:

שכבת זרע הפורשת מן האדם הן של זב הן של שאר בני אדם טמאה אף לאחר כמה והוא שתהא לחה הא אם יבשה כחרש טהורה ויתבאר במסכת נדה נ"ד ב' שאם יכולה לחזור ללחותה על ידי שריית מים פושרין מעת לעת טמאה וכן בשר השרץ שיבשה כחרס טהורה ואם יכולה לחזור ללחותה על ידי שריית מים פושרין מעת לעת טמאה:

המשנה השלישית והכונה להשלים בה ענין מי שיש לו שיכות בבית או במקום שהיין לשם אבל אין לו שיכות ביין כמו שיעדנו השלמת ביאור ענין זה בפרק רביעי וכבר רמזנו שם שכל שיש לו שיכות בבית ולא ביין אם הניחו ישראל בחזקת המשתמר ר"ל בצד שהגוי חושב עליו השתא אתי השתא אתי מותר ואפילו נשתהה כמה ואם לא הניחו בחזקה זו כגון שהודיעו שהוא הולך למקום פלוני ויש שעור באותו מקום שהגוי יכול ליגע ביין ולהחזירו על הצד שהיה בשעה שהלך הישראל בלא הכר אסור ואין אימת תפישת גנב על היין מועלת אע"פ שאין לו שיכות ביין הואיל ויש לו שיכות במקום שאין תפישת גנב אלא בשאין לנכנס רשות ליכנס לבית או לעמוד שם אם מצד הבית אם מצד היין הא כל שיש לו טענה על המקום הן מחמת הבית הן מחמת היין אין אימת גנבה על מגע היין אלא אימת כעס הבעלים אם אין לו שיכות ביין ומפני זה נאמר בכל מקום טענת גנב במי שאין לו שיכות לא בבית ולא ביין וחזקת המשתמר במי שאין לו שיכות ביין כמו שהתבאר ולהשלמת ביאור ענינים אלו באה משנה זו ואמר נכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אם היה בחזקת המשתמר מותר ואם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב רשב"ג אומר כדי שיפתח ויגוף ותיגוב המניח נכרי בחנותו אע"פ שיוצא ונכנס מותר אם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב רשב"ג אומר כדי שיפתח ויגוף ויגוב המניח יינו בקרון או בספינה בחזקת המשתמר מותר הלך לו בקפנדריא ונכנס למדינה ורחץ מותר ואם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב רשב"ג אומר כדי שיפתח ויגוף ויגוב היה אוכל עמו על השלחן והניח לגין על השלחן ועל הדולבקי ויצא שעל השלחן אסור שעל הדולבקי מותר ואם אמ' לו מזוג ושתה אף שעל הדולבקי אסור חביות פתוחות אסורות סתומות כדי שיפתח ויגוף ויגוב אמר הר"ם בחזקת המשתמר הוא שיאמר לגוי העבר ואני אבא עמך כי אע"פ שנתעכב הרבה יירא לשלוח יד אל החבית ואם הודיע לגוי שיתאחר ממנו זמן שיוכל לנקוב הכסוי שעל פי החבית ויוציא ממנו היין ויסתום אותו הנקב וייבש מקום הסתום והוא יין נסך ורשב"ג לא חייש לשיתומא וישים הזמן כדי שיפתח פי החבית כלו ויוציא היין ממנה ויסתום פי החבית וייבש כל הכסוי כלו וזה הזמן ארוך מן הזמן שאמ' תנא קמא לפי שרשב"ג אומר לא יוכל לנקוב הכסוי ולסתום אותו הנקב לפי שיראה ממנו אז מכל הכסוי שעל פי החבית וחכמים אינן חולקים על רשב"ג שכשיהיה כסוי החבית מטיט שהוא כדי שיפתח ויגוף ויגוב לפי שלא יוכל לחפור בטיט ולסתום בטיט הלח לפי שהוא נכר בשנוי צבעי העפרים אבל מחלוקתם כשיהיה פי החבית סתום בסיד שאי אפשר לחפור בו ומין הסיד כלו אחד והוא ממהר ליבש גם כן וישתום הוא גזור משתום העין שהוא ענין פתיחה והלכה כרשב"ג קפנדריא הוא כשיכנס משער זה ויצא מן השער שכנגדו כמו שבארנו פעמים וכאלו אמר כשנכנס מפתח העיר לעשות דרכו לשם במהירות והם ממתינים אותו שיחזור והוא יצא משער אחר ונכנס לעיר ועשה מה שזכר והתמהמה והשמיענו מחלוקתם בשלש הלכות בשעור זמן ההפלגה לפי שאפשר בכל אחת מהן קולא וחומרא לפי שהדרך ביבשה שיכול לבא לו דרך עקלתון ולפיכך יירא ולא ינסך ואע"פ שהתמהמה אבל בים לא אלא כיון שהפליג יתנסך או נאמר בהפך שביבשה כיון שנסתר ממנו ולא ראהו יתנסך ובים שאינו יודע אם רואהו יאמר שמא חברו יראני ואפי' יתמהמה ממנו יותר מזה הזמן לא יתנסך וכמו כן כשיהיה בחנותו יכול הוא לסגור פתחו ויעשה מה שהוא רוצה ולפי' יתנסך בפחות מזה הזמן או בהפך נאמר בים שאפשר שנכנס בתוך הים ויסתר מן העין הוא שיהיה יין נסך בזה הזמן אבל בחנות אפי' היה נסתר יותר לא יתנסך לפי שהוא ירא שיראו הבעלים ואי אפשר לו להעביר החנות ממקומו ולפי' הודיעך ששיעור הזמן אחד לדעת חכמים בכל ולדעת רשב"ג גם כן והלכה כרשב"ג בכל דולבקי כלי זולתי השולחן שיהיו עליו כלים באוכלין ומשקין וממנו לוקחין ומניחים על השלחן ואין הנכרי יכול לשלוח ידו לדבר שהוא על הדולבקי עד שיתן אותו בעל הבית על השלחן ואמרו חביות פתוחות אסורות ר"ל החביות שיש בבית שהניחו שם וזה סתם על דעת רשב"ג:

אמר המאירי נכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום וכו' פירוש ישראל זה שכר את הנכרי להוליך עמו חביות בדרך ממקום למקום והיה הישראל הולך עמו ונפרד ישראל ממנו ושהה זמן רב והניח הנכרי עם היין והרי שהנכרי זה יש לו רשות לעמוד אצל היין והוא הוא שיכות המקום אבל אין לו רשות ליגע ביין ויש בנגיעתו אימת כעס הבעלים עליו וחביות אלו סתומות אם הניחן בחזקת המשתמר מותר פירוש שבשעה שהלך הישראל לא הודיעו לגוי להיכן הוא הולך והרי הגוי סבור עליו שיבא לאלתר וכל שהוא כן לבו נוקפו ליגע מתירא שמא יבא ויראה בנגיעתו ואף אם הוא רואה הדרך לפניו ואינו רואהו בכמלא עיניו מ"מ מתירא הוא אם יגע שמא יבא קודם שיחזיר הסתימה על הדרך שהיתה ומפני זה מותר ואפילו עמד זמן מרובה ואם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב ר"ל אם כשנפרד הישראל ממנו אמר לו הריני הולך למקום פלוני והרי הגוי האמין בו מיד אם יש עד אותו מקום שהודיעו שיעור שיוכל הגוי לשתום ר"ל לנקוב מלשון שתום העין ופירושו שיוכל הגוי לנקוב נקב אחד במגופת החבית ולסתמה שתנגב ותהא על תכונה ראשונה בשיעור הליכתו לשם וחזרתו ושלא יהא שם דרך קצרה לפחות משיעור זה אסור אחר שכך שיער הגוי בלבו וכך שהה הא אם לא שהה כל כך אע"פ ששער הגוי הואיל והכיר סתימתו מותרת וכן אם אמר שמפליג ואינו אומר לו היכן מותר ואפילו אמר לכו ואני אבא אחריכם שלא החמירו בזו בטהרות אלא בפתוחות וכן בהודיעו המקום אלא שיש שם דרך קצרה אבל אם הודיעו מקום שמפליג בו ויש שם שיעור זה בלא דרך קצרה אחר שכך שיער הגוי וגם הוא שהה בשיעור זה אסור ורשב"ג אינו חושש לנקוב המגופה שאי אפשר לנקוב המגופה שלא יהא איזה הפרש בין אותה סתימה לשאר שטח המגופה ואינו אסור עד שיהא שיעור זה בכדי שיפתח כל המגופה שאי אפשר ליטלה בלא שבירת כלה ויגוף ר"ל שיעשה מגופה חדשה ותנגב עד שתהא נראית כבראשונה ובשיעור זה אסור והלכה כדבריו למדת מ"מ שכל שהגוי אינו יודע להיכן הישראל הולך והוא סבור עליו שיבא מיד מותר בחביות סתומות כמו שבארנו ומקצת חכמי הדור נוטים בזו ר"ל במעביר על ידי גוי חביותיו והם סתומות שאף בהודיעו שמפליג אם הוא בזמן שעוברי דרכים מצויין כעין מה שבארנו בבין הגתות מותר מתיירא הוא מעוברי דרכים ואם היו החביות פתוחות יראה מסוגיית הגמרא שאם לא הודיעו שהוא נפרד כשיעור נגיעה שלא יהא אפשר לו לראות המגע מרחוק אע"פ שאינו רואה את הישראל כמלא עיניו אם יש דרך שיוכל לבא עליהם פתאום בעקלתון מותר מתוך שלבו עליו בכל שעה ושעה מדמה עליו שיבא ובתלמוד המערב אף בלא דרך עקלתון והוא שאמרו שם זמנין דו חמי סייגין כובין והוא סבור דאינון בני נש ומבעית ודוקא שלא אמר להם לכו ואני אבא אחריכם הא אם אמר להם לכו ואני אבא אחריכם הרי זה כהודעת הפלגה וכל שנתעלם מעינו של גוי אסור וכן אפילו לא אמר להם כן אם אין שם דרך עקלתון כל שאינו רואהו כמלא עיניו אסור הא בשלא הודיעו שמפליג ולא אמר להם לכו וכו' ויש שם דרך עקלתון מותר אף בפתוחות ואם הודיעם מקום הפלגתו סומכים הם עליו ואפילו ביש שם דרך עקלתון אסור ומ"מ פי' גדולי המפרשים שאף בלא חשש עקלתון דוקא בשיש שם פקק של עץ או איזו סתימה אע"פ שאין להסרתה ולחזרתה הכר הא פתוחות לגמרי אם מלאות הן או שאינן חסרות כל כך עד שלא יוכל ליגע בלא הרכנה והטייה אסור כל שאינו רואה ישראל סמוך לו נוגע אחר שנושאם על כתפו וכמו שביארנו בשמועת כובא חסירא ואף להורדה שיש לחוש שמא יאמר לנוח הוצרכתי וכן הדברים נראין ובמקום אחר כתבו שלא הותרו חביות פתוחות אלא בקרון וספינה אבל במעביר ודאי אסור הואיל ויש לו רשות ליגע בחביות וזו אינה נראית שכל המשניות ראויות לדון בדין אחד ומאחר שבשאר המשניות הותרו אף הפתוחות אף במעביר כן ועוד שאם לא כן מה הוא שאמרו בגמרא על זו של קרון וספינה וצריכה הא ודאי צריך וצריך דאלו בקמייתא חביות פתוחות אסורות ובזו מותרות אלא ודאי אף בפתוחות מותרות בשניהם ומ"מ בתלמוד המערב נראה כדבריהם שאמרו שם מעשה היה בנכרי אחד שהיה מעביר כדי יין עם ישראל ממקום למקום אתא עובד קומי ר' אבהו ואסר אמרין בפתוחות הוה עובדא אמר ר' זריקא לא סוף דבר מלאות אלא אפילו חסרות דוטריף ונגע והדר כלומר מרכין את החבית ונוגע ואח"כ מחזירה ומ"מ למדנו שבמעביר בפתוחות אסורות ואפשר שפירושה בקצת הודעה כגון לכו ואני אבא אחריכם או שמא בשאין שם דרך עקלתון ושלא כדעת תלמוד המערב ומ"מ למדנו הימנו שלהורדה מכתפו מיהא אין לחוש בדרך שכתבנו ויש מי שאומר שאם היו שם חמרים רבים אין דרך עקלתון מצלת שהרי אפשר לאחד לראות ושני לו ליגע ואין נראה כן שהרי בבריתא אמרו שהיו חמריו וכו' והרי שתפשה אף בלשון רבים:

המניח יינו בקרון או בספינה וחביותיו סתומות ויש לשם גוים עמו ונפרד הוא משם והלך לו בקפנדריא ר"ל בדרך קצרה ובהוה דבר ואף אם הלך בארוכה מותר כל שלא ידע הגוי להיכן הוא הולך או שמא כל כיוצא בזה סתמו לעיר הוא נכנס ואם היה בביאה לעיר וחזרתו כשיעור זה אסור אבל כשנכנס בדרך קצרה אע"פ ששהה מחמת מלאכתו מותר והוא שאמר ועמד זמן מרובה עד שנכנס לעיר ורחץ הואיל ולא ידע הגוי להיכן הלך מתירא הוא שמא קודם שיעור הצריך לו ואינו נוגע ופי' בגמ' צורך משנה זו מתוך שמא היינו טועים לומר שנחוש שמא יפליג ספינתו כשיעור הצריך לו ויגע ופי' מכאן גדולי המפרשים שאם היה כן ר"ל שהפליג ספינתו כשיעור זה אסור וכן התבאר בתוספתא המניח יינו בספינה ונכנס לכרך אפילו שהה זמן מרובה מותר הודיעו שמפליג או שהפליגה ספינתו אסור ויש חולקין בזו ומ"מ בקרון אע"פ שהפליגה מותר ואינו דומה להפלגת ספינה והוא שאמרו בתלמוד המערב מעשה בקרון אחד משל בית ר' שהפליגה יותר מארבעת מילין אתא עובדא קומי רבנין ואכשרון ואם הודיעו וכו' על הדרך שביארנו בראשונה והלכה כרשב"ג ובפתוחות אף בזו יראה מסוגיית הגמרא שכל שאפשר לו לבא עליהם פתאום מותרות אם לא אמר להם לכו ואני אבא אחריכם הא כל שאמר כן או שלא אמר ואי אפשר לו לבא פתאום שלא יראו הם את ביאתו מרחוק כל שאינו כמלא עיניהם אסור הא כל שהוא כמלא עיניהם מותר בפתוחות לגמרי בלא שום פקק ואע"פ שהחמירו בה בראשונה אין זה דומה לזו שהרי בזו אין לזה שום טענה אצל היין כראשונה שהרי נושאו על כתפו:

המניח נכרי בחנותו ר"ל שהיה הנכרי עומד שם ברשותו ונפרד הישראל ממנו והלך לו ולא הודיעו שהוא מפליג אע"פ שאינו יושב ומשמר אלא שיוצא ונכנס מותר ולאו דוקא יוצא ונכנס אלא שדבר בהווה שכל שהגוי חושב עליו שיבא לשעתו מותר אע"פ שלא בא עד זמן מרובה ואם הודיעו וכו' על הדרך שביארנו בשלפניה והלכה כרשב"ג ופי' בגמ' צרך משנה זו שמא היינו טועים לומר שנחוש שמא יסגור הגוי בעדו ויעשה כחפצו ולמדו מכאן גדולי המפרשים שאם היה כן ר"ל שנעל מבפנים אסור אם נעל בדרך שאין ישראל יכול לבא עליו פתאום כגון שנעל במנעול וכמו שביארנו בקרון וספינה הא מספק אין חוששין ואפילו ראינוה סגורה כל שלא ידענו שנעל במנעול מבפנים אין חוששין כמו שנבאר למטה ומה שאמרו בגמרא אי אחדיה לדשא באפיה חמרא אסיר דוקא בשנודע כן בבירור הא כל שנודע כן אסור ובתוספתא אמרו המניח יינו בפונדק ונכנס לכרך אע"פ ששהה זמן מרובה מותר ואם הודיעו שמפליג או שנעל עליו פונדק אסור ויש חולקין בזו כמו שכתבנו בספינה לומר שאע"פ שנודע שהפליג או שנעל מותר בסתומות ואע"פ שהדעת נוטה להקל בחנות הואיל ויש לו להתירא שיבא ויקשקש על הדלת והוא צריך לפתוח מ"מ יכול להשמט ולומר ישן הייתי וכן נראה ממה שאמרו אחד השוכר ואחד הלוקח בית בחצרו של גוי אם אין ישראל דר באותה חצר אסור ואע"פ שאלו בא ישראל אצל יינו אין הגוי יכול למנעו ומ"מ בישראל דר באותה חצר מותר וגדולי המפרשים אוסרין אף בזו הואיל ונעל מבפנים ואין דבריהם נראין ומ"מ בזו מה שהתירו אף בפתוחות התירו שהרי חנות אדם בא פתאום והוא כדרך עקלתון שהזכרנו באחרות ונמצא שלש משניות אלו שיש בין כלן איזה הפרש על הדרך שביארנו היה הנכרי אוכל עם הישראל בביתו של ישראל והלך לו הישראל והניחו לגוי על השולחן והניח לגין על השלחן ולגין על הדולבקי והוא ספסל גבוה שחוץ לשלחן שבו מניחין כלי זכוכית ולגינין וכוסות את שעל השלחן אסור שהרי הוא כמורשה עליו ואת שעל הדולבקי מותר וכל זה בפתוחות ויראה מתלמוד המערב שעל השלחן אסור אף כשהוא חוץ לפשוט ידים ורגלים ושעל הדולבקי מותר כשהוא חוץ לפשוט ידים הא בתוך פשוט ידים אף שעל הדולבקי אסור כשם שנתנו פשוט ידים לטהרות כך נתנו פשוט ידים ליין נסך וכל שהוא בפשוט ידים אחר שיש לו מעט טענה בו מחמת אכילתו הרי הוא כנושאו על כתפו שכל שאינו רואה ישראל סמוך לו אע"פ שהוא כשיעור השגת מראיתו או בחשש ביאה פתאום נוגע ואינו חושש ואם אמר לו הוי מוזג ושותה והוא כעין הרשאה למזוג מ"מ הראוי למזיגה אף מה שעל הדולבקי אסור בפתוחות מיד ובסתומות אם שהה בכדי שיפתח וכו' ויש מתירין בסתומות אא"כ בהודעה שמפליג ויראה לי שאם הזהירו שלא ליגע אף בשעל השלחן מותר אף אותו שעל השלחן חוץ לפשוט ידים כשם שאתה מדקדק לו להחמיר בשאמר לו מזוג ושתה כך אתה ראוי לדקדק לו להקל בשהזהירו ופרט לו שלא יגע אף בשעל השלחן:

הודעת הפלגה שכתבנו כבר ביארנו שאם הודיעו שמפליג ואינו יודע להיכן מותר ומ"מ יש חולקין בזה אלא שאין דבריהם נראין מ"מ צריך שתדע שאם אין באותו מקום כשיעור פתיחה וסתימה ונגוב אלא שאמר לו הריני הולך למקום פלוני לעשות כך וכך ויש בין המהלך ושיעור עשיית אותו דבר שהוא אומר לו לעשות כשיעור זה אף זו אסור וזה כיון לרמוז במה שאמר ונכנס לעיר ורחץ כלומר שאלו הודיעו כך אסור אחר שהיה בין מהלך העיר ורחיצת המרחץ כשיעור המיוחד לאיסור זה:

זהו ביאור המשנה וכבר ביארנו פסק הדברים דרך ביאורה אלא שיש חלק אחד בגמרא בפסק זה והוא שאע"פ שלא הודיעו שמפליג אם אמר לו שמור הרי הורשה בכל ונוגע בכלן בטענת שמירה וכל ששהה בפתוחות כדי העלמת עין ובסתומות כדי שיפתח ויגוף ויגוב אסור ודברים שנכנסו תחת משניות אלו בגמרא אלו הם:

מי שהיה מוליך טהרותיו על ידי חמרים עמי הארץ שמגעם מטמא טהרות אלא שהוא טיהרן והטבילן אם הפליג מהם שלא בהודעה אע"פ שאינו כמלא ראיית עיניהם טהרותיו טהורות ובלבד שיהא באפשר לו לבא דרך עקלתון שאם לא כן טמאות הן מפני שאין מקפידין על מגע חביריהם שלא טהרו הא באפשר לו לבא עליהם פתאום נזהרים בכך ואם אמר להם לכו ואני אבא אחריכם כל שנתעלם מהם אע"פ שאפשר לו לבא עליהם פתאום דעתם סומכת שלא לבא בעקלתון ונטמאו טהרותיו וכבר בארנו דבר זה במסכת חגיגה:

חזקת המשתמר כבר ביארנו ענינו במשנה שהוא כל שלא ידע הגוי מקום הפלגתו ומה ששאלו בגמרא היכי דמי חזקת המשתמר עיקר השאלה לענין פתוחות כלומר היאך חזקת המשתמר מועלת בפתוחות אחר שהגוי רואה הדרך לפניו שאין הבעלים במלא ראיית עיניו ופירשה בחשש ביאה דרך עקלתון ובשלא אמר לכו ואני אבא אחריכם על הדרך שביארנו: