מאירי על עבודה זרה קח

המשתחוה לקרקע עולם לא אסרה אם בשלו להדיוט ואם בשל חברו אף לגבוה חפר בה בורות שיחין ומערות אסרה אף להדיוט ואף בשל חברו או פירושה בשחפר והשתחוה הא לא השתחוה לא שאע"פ שע"ז של נכרי אסורה מיד דוקא בתלוש ובשלו אבל מחובר ובעל חיים ושאינו שלו אינו נאסר אלא במעשה גוף עבודה חזר וסתמן ר"ל אותם הבורות יראה לגדולי המפרשים שזהו בטולם:

יש בדברים אלו ר"ל במחובר ובעל חיים שטות אחרות לקצת מפרשים שלא לאסור לעולם אף על ידי מעשה ועבודה אלא לגבוה וממה שבסוגיא זו הביאוה מכלים של אחז דדוקא לגבוה ומ"מ אינו נראה שאם כן מאי איריא שחט סימן אחד לע"ז אף שחטה לעצמו כן וכן שבשני של חולין מ' ב' נחלקו באיסור של חברו על ידי מעשה והקשה למי שאמר שאינו אוסר ממשנת המטמא והמדמע והמנסך אלא דלענין הדיוט פליגי וכן נחלקו בקצת סברות אחרות בענינים אלו מצד בלבול סוגיות ומה שכתבתי יראה עיקר לפי מה שבררנו מתוך דברי כלם:

אע"פ שאמרו המשתחוה לבעל חיים לא נאסר להדיוט עשאן חליפין לע"ז נאסרו כיצד היתה לו לישראל ע"ז והחליפה לגוי נאסרה ואפילו חליפי חליפין אסורין ר"ל אם חזר והחליף בהמה או בדמים או בדבר אחר וכן כתבו גדולי המחברים וגדולי הדורות שלפנינו פסקו שחלפי חליפין מותרין ומביאים ראיה ממה שנאמר כאן שהסובר שחלפי חליפין אסורין יש לו לומר ששני כתובין הבאים כאחד מלמדין ובכל התלמוד אנו נמשכין לומר שאין מלמדין ואין זו ראיה שהרי אינו אלא כעין משא ומתן ודרך מחקר ומ"מ פשוט לנו בע"ז והיית חרם כמהו כל שאתה מהיה ממנו הרי הוא כמהו:

כשם שע"ז תופסת דמיה כך פירות שביעית תופשין דמיהם ולא כקדש שתופש את דמיו ויוצא לחולין כמו שידעת בפודה את ההקדש שיצא ההקדש לחולין ונתפשו הדמים תחתיו אלא המוכר פירות שביעית הרי הן בקדושתן ביד הלוקח והדמים נתפשין לאותה קדשה ביד המוכר ומ"מ אם החליף אחרון אחרון נתפש בקדושת שביעית כיצד לקח בדמים אלו בשר יצאו הדמים לחולין ונכנס הבשר בקדושת שביעית החליף בשר ביין יצא בשר ונכנס יין החליף יין בפת יצא יין ונכנס פת וכן לעולם פרי עצמו בקדושתו ואחרון המוחלף נתפש בקדושתו לכל דיני שביעית:

ערלה וכלאי הכרם אע"פ שאסורין בהנאה אם עבר ומכרן אין תופשין את דמיהם ואם קדש בדמיהם הרי זו מקודשת וכן הדין בכל אסורי הנאה שעבר ומכרן חוץ מע"ז כמו שיתבאר במקומו ופירות שביעית עצמן המקדש בהם הרי זו מקודשת ואין צריך לומר בחליפיהן:

המשנה השביעית והם דברים נמשכים דרך ספור שלא להרהר בקיום ע"ז בראות האדם ארך קיומה [והוא שאמר] שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו של הקב"ה בע"ז מפני מה אינו מבטלה אמרו להם אלו לדבר שאין צורך לעולם היו עובדים היה מבטלה אלא הרי הם עובדים לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות יאבד עולמו מפני השוטים אמרו להם אם כן יאבד דבר שאין צורך לעולם בו ויקיים דבר שצורך לעולם בו אמרו להם אף אנו מחזקין ידי עובדיהם של אלו שאומרים תדעו שהם אלוהות שהרי אלו בטלו ואלו לא בטלו אמר הר"ם ממה שאתה צריך לידע כי הפילוסופים על השלמות אינם מאמינים הצלמים ר"ל הטלסמאות אבל מלעיגין מהם ומאותם שחושבים שיש להם פעולה וביאור זה יארך ואמנם אני אומר זה לפי שאני יודע שרוב בני אדם נפתים בהם פתוי גדול מאד ובדברים דומים להם ומחשבין שיש להם ענינים אמתיים ואין הדבר כן עד כי הטובים החסידים מבני דתנו חושבים שהם דברים אמתיים אלא שהן אסורין מצד התורה בלבד ואינם יודעים שהם דברים בטלים כוזבים ונצטוינו בתורה שלא לעשותם כמו שהזהירה על הכזב והם דברים שנתברר להם פרסום גדול אצל האמות ועיקר זה באומה הנקראת צאב"ה והיא האומה שיצא אברהם אבינו ע"ה מביניהם וחלק על טעותם וסברתם המקולקלת כמה שנתן האלהים בלבו מן החכמה והיו מגדלים ומכבדים הכוכבים ומיחסין להם פעלות שאינן להם והם שכתבו ספרים בדיני הכוכבים והכשוף וההשבעות והמזלות הרוחניות ודבור הכוכבים והשדים והגדת העתידות ועונן ומנחש על רוב מיניהם ושאלת המתים והרבה מכיוצא בזה שדברה התורה האמתית הרבה עליהם והכריתה אותם והם עיקר ע"ז וענפיה וזה שהכזב הראשון גזרת הכוכבים שנתברר במופת בחכמת הטבע בטול הקדמותיו הראשונות באמרם הכוכב פלוני והוא הפך הכוכב הפלוני עם היות הגלגל שלו גוף אחד מתדמה החלקים אין בו שנוי ולא כזב ושתי הקדמות אלו הם עמודי גזרת הכוכבים אשר בהתברר בטולם כמו שנתברר בטלו חלקיה עד סופם אח"כ הרכיבו כזב שלישי על אלה השנים והוא ע"ז ואמרו שצורה זו הנעשית במזל צומח כך ועל המצב הפלוני כשיקוטר בדבר פלוני ויתפללו לו בדברים וישתחוו לו הוא יסיר רעת דבר פלוני ודברים אלו עשו לפי שבימים הראשונים קבצו בני המדינות ופתו המון עמי הארץ ואמרו להם כי הצלחת ארצותיכם ועניניכם כשתעשו אלו הצורות ושתתקבצו לבתיהם וכבדו אלו הזקנים שיודעים סודותיהם ובזה קמה המלכות וחשבו שאותו הדבר אמת והיו אומרים אלה דברי כוכב פלוני ואלה דברי מזל פלוני והיו מגדלין אותו ועושים מאמרו והיו מאמינים בו כמו שאנו מאמינים בנביאים ע"ה מן השלמות והחסידות הלא תראה היאך קראם הכתוב נביאי הבעל ונביאי האשרה אח"כ באו חלושי הדעת ומצאו אותם הדברים ואותם הספרים וחשבו שהם אמת ולא ידעו שהם כזבים שנעשו בזמן מן הזמנים לתועלת שעה אמר הנביא אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטב אין אותם וכבר בארו החכמים שכל מה שיהיה מהם מפעלות אלה הצלמים הוא בדרך מקרה ומיחסים אותו להם וזה ענין פילוסופי ברור וכמו כן מצאתי לחכמים שעוררו על הכוכבים שהם נוהגין דרך המעונן והמנחש לא שהם סבה כמו שחושבים האצטגנינין אמרו לא תנחשו כגון אלה המנחשים בחלדה ובעופות ובכוכבים וזהו דעת הפילוסוף בהם ואלה הדברים כלם שבדאו הצאבים אין מהם בפילוסופית מן דבר קטן או גדול וכבר הארכתי אני בכאן יש בו מקום תועלת ותקון אמונה לפי ששגעון בני האדם בכוכבים והצלמים ר"ל הטלאסם אינו דבר מועט וכבר יצאו בה מן התורה פעם אחת בשביל מה שהיו מאמינים מאמתתם:

אמר המאירי שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו של הקב"ה בע"ז מפני מה אינו מבטלה והשיבו להם שאלמלא היו עובדים לדבר שאין לעולם צורך בו כגון אשרות ואבנים היה מבטלה אלא שהם עובדים לחמה ולבנה לכוכבים ולמזלות יאבד את עולמו מפני שוטים הללו אמרו להם א"כ יאבד את שאין צורך בו כגון אשרות ואבנים וכיוצא באלו וענו את הכסילים כאולתם שאם כן ידי עובדי דברים שיש בהם צורך מתחזקים בכך בראותם בטול האחרים ושלהם מתקיים:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

ונשלמו בכאן דיני ע"ז הבאים בזאת המסכתא ואמנם דין חיוב עובדיה עם שאר דברים הצריכים בידיעת עניניה יתבארו במקומם במסכת סנהדרין ומהנה נתחיל בביאור עניני יין נסך כמו שייעדנו: