מאיר עין על סדר עולם רבה ד:ב

י"ב חדש, עדיות (פ"ב מ"י):

ודורו אינן, סנהדרין (ק"ח א'):

זה אייר, ר"ח (י"א ב'), ע"ש ברש"י:

חכמים כדברי רבי אליעזר למבול וכדברי רבי יהושע לתקופות, חכמי ישראל מונין למבול כרבי אליעזר, שנות נח ובריאת עולם ושנות הדורות כרבי אליעזר, מונין מתשרי תחלת השנים ולא משום דסבירא להו בתשרי נברא העולם, אלא דתשרי ראש השנה לשנים, ובניסן נברא העולם כדקתני, ולתקופה כרבי יהושע, כשמונין תקופת החמה והלבנה מונין מניסן, לומר שמניסן נבראו, ובתחלת ליל רביעי שמשה חמה בניסן, לפיכך אין תקופת ניסן נופלת אלא בד' רביעי היום, לפי שלעולם וגם ורביע בין תקופת שנה זו לתקופה שכנגדה לשנה הבאה, וכן מולדות הלבנה מונין מולד ניסן ראשון בלילי רביעי בתשעה שעות ותרמ"ב חלקים (רש"י):

ויהי הגשם, ילקוט נח (רנ"ו):

עד כ"ז בכסלו, לדעת רבי אליעזר:

לפי מעשיו, בילקוט איתא כאן, מכ"ז בכסלו עד אחד בסיון, ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום, מן אחד בסיון התחילו לחסור, שנאמר והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירים בעשירי באחד לחדש, עשירי לירידת גשמים זה אב, שמקצת היום ככולו:

מן הארץ, ט"ס וצ"ל מן ההרים, וליתא בילקוט, כי המים היו גבוהים ט"ו אמה למעלה של גובה כל ההרים:

וכלו לששים יום, המים מן ההרים:

טפח ומחצה בכל יום, כי אמה היא ששה טפחים:

הא כמה היתה גבוהה מן הארץ ד' אמות, מן הארץ ט"ס וצ"ל מן ההרים, כי בט"ז ימים ירדה התיבה ד' אמות, אמה לד' ימים:

י"א אמה, דהמים היו גבוהים ט"ו אמה למעלה מן ההרים, והתיבה נחה על לסוף ט"ז ימים כשירדה ד' אמות על הרי אררט, לכן צ"ל שהיתה י"א אמה משוקעת במים:

שהתחילו המים לחסור, היינו מיום אחד בסיון עד עשרה בתמוז, עיין רש"י נח (פ"ח פ"ו):

ולא מצאה וגו', לפי זה החשבון אתי שפיר שלא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, כי זה היה בי"ז בתמוז, ועדיין לא נראו ראשי ההרים:

על ראשי ההרים, כי אז נראו ראשי ההרים:

מקצת החדש ככולו, דכתיב בראשון אף שהיה רק באחד לחדש, עיין ר"ה (י' ב'):

כמקפה, כמרק:

הרי י"ב, בראשית רבה (פל"ג מ"ז):