מעיל צדקה נא

לומר דגם גריס לא צריך א"ו דפשיט לי' בזה השיעור דצריך עכ"פ משום דכל שהוא פחות מכגריס בוודאי לא גזרו רבנן כלל ועל כיוצא בזה לא היתה גזירתם אע"ג דוודאי מגופה קאתי כל שאינו ע"י בדיקה אלא מציאת כתם וכמו שלא גזרו על הכתמים דבגד צבוע וכיוצא בו להכי פשיטא לי' דבעינן כגריס עכ"פ וגם רבי מודה לו בזה ומשמעו' הטור נמי משמע הכי דכתב לא גזרו חכמים על כתם פחות מגריס: ועפ"ז נ"ל דאפי' בכתם שהוא מוקף בעוגל ותמונ' נפלאה או שנרא' בעין שהכל התפשטות אחד יש להקל כל שאין האודם שבו כגריס ואל תתמה אף שנראה שהכל כתם אחד והוא התפשטות הלבן דמ"מ י"ל שדם מאכולת נתערב בו בעודו לח והטבע דחא' חלק האודם לצדדיו והרי גם אם בא מן הגוף ע"כ אנו צ"ל בכה"ג שהרי הכתם מתוכו לבן ונ"ל שחלק אדמימותו נדחה לצדדיו ואל תתמה שנחלק הדבר במקרה רחוק כזה דכל שהוא חשש דם מאכולת תלינן בהיותר רחוק להיות משום דכל הסדינין וכל החלוק' מלאים כתמים מכינים ומאכולת ואלו לא היינו מקילין לא תמצא בם לא"א יושבת תחת בעלה והראי' שהרי בנתעסקה בכגריס ונמצא עלי' ב' גריסין מקילין דאולי אירע דם מאכולת אצל זה הדם שנתעסק' בו ולא אמרינן אלו היתה כזה לא אתרמי שיהי' זה אצל זה מכוונין בכיון אחד אלא ודאי דתלינן בכל מאי דאפשר מפני שכל כך שכיח דם מאכולת אלא שאין תולין בשני מאכולת זה אצל זה דאל"כ אין לך כתם שיטמא שנתלה בשנים ושלשה מאכולת זה אצל זה ואין לדבר סוף אבל אצל דם שנתעסקה בו אנו תולין בו דם מאכולת שבצדו לכך צריך גריס ועוד מלבד הדם שנתעסקה בו ואלו התעסקה בשני זמנים בשני סלעים דם ונמצא עלי' שני סלעים במקום אחד מכוון נראה לכאורה מדלא הזכירו הפוסקים דין זה שאין תולין אותן להקל לומר דאתרמי שבא זה בצד זה: ועוד ראיי' שלא גזרו כלל על אדמימ' קטן מגריס שמקיף הלבן דאל"כ אף אם כל כמות הלבן עם האדום שמקיפו היה פחות מכגריס היה מן הראוי להחמיר כל שיש בתוכו לבן באמציעותו דאלו מן מאכול' הוא לבן מאין בא לשם וא"כ לא ימלט ששום אחד מן הפוסקים היה מזכירין החידוש הזה וכן שמעתי מן החברים דהי' מן הראוי לטמא כתם שחור שקטן מגריס מטעם הזה עצמו ואלו כן לא ימלט שיזכירוהו הפוסקים: וכל זה שכתב הרמ"א לא חשש אלא בידוע בוודאי שהלבן בא ממנה כגון דשכיח שראת' כן בבדיקה ממש כדמותו וצלמו אבל בנסתפק אם הלבן ממנה יש להקל אף שאין לה מקום לתלות בו הלבן כמ"ש הרמ"א שם והנני כותב דברי להלכה אבל לא למעשה עד יסכימו עמי מבעלי הוראה המפורסמי' ומה שחשש הב"ח בסי' קפ"ח לליקוי בכזה דווק' באם ראתה כן ע"י ראיי' וא"צ שיעור א"נ במצא' אותו מתחילה כולו ירוק או לבן ואח"כ נשתנה לפנינו אבל בלא"ה אמרינן שהיה בו תערוב' דם מאכולת דו"ק: כא אשר נשאל אמ"ו בנער אחד נולד בו', אדר ראשון בשנה מעוברת ושנת הי"ג שלו היתה ג"כ מעוברת מאימתי נעשה גדול ובר מצווה לכל דיני גדול לקדש אשה ולמכה ולעונשי': וזה אשר השבתי הנה לכאורה נראה מלשון הש"ע בסי' נ"ה שנעשה גדול באדר א' ממה שכתב שם על שני הנערי' כו' ושנת הי"ג אינה מעוברת ש"מ שאם היתה מעוברת אוקמי כל א' אדיני כיום שנולד ותחילת דינו כסופו למיזל בתר שבט דתקופה וכן משמע שסתם רמ"א כוותי' והוא דין מפורש בתשו' הר"י מינץ סי' ט' שממנו מקור זה הדין וכ"כ הר"ש הלוי בתשובתו כאשר הביאו הכה"ג ובספר מגן אברהם פסק היפך דעתם ועיין שם טעמו ונימוקו ואיהו לא הביא כלום מדעת הר"י מינץ הנ"ל ואמ"ו פסק כוותי' דהמ"א: והנה אנחנו מצאנו ראיי' וסמך לפסק הר"י מינץ ממה שהביא בילקוט יהושע בשם המכילתא דפליגי ר"י אומר מ' יום אכלו בני ישראל המן אחר מיתת משה כיצד בז' באדר מת משה עד ט"ז בניסן ר' אליעזר המודעי אומר ע' יום אכלו בני ישראל המן כיצד בז' באדר ראשון מת משה ושנת עיבור היה ר' אליעזר אומר ע' יום אכלו בני ישראל ממנו כיצד בז' בשבט מת משה עד ט"ז בניסן ואותה השנה לא היתה מעוברת ולכאורה לפי חשבון השנים שהי' אז שנת תפ"ט לאלף הג' כמפורש בסדר עולם היה מן הראוי להיות עיבור באותו שנה שנשלם המחזור קטן ללבנה שמעברין ואיך יסבור ר"א שאותה שנה פשוטה היתה: ונ"ל דלטעמייהו אזלי ר"א ור"י דפליגי אם בניסן נברא העולם או בתשרי ולכ"ע צריך לומר שהיו מניין ימי' מקודם ניסן או תשרי כמ"ש תו' בר"ה דף ה' ד"ה לתקופה כר"א וא"ש לר"י דס"ל בניסן נברא העולם ומ"מ