מי השלוח, חלק ב, ליקוטים מכתובים, ספר משלי ח

בראש מרמים עלי דרך בית נתיבות נצבה. על דרך שאיתא בספרים [שמונה פרקים להרמב"ם פרק רביעי, רמב"ם הלכות דעות פ"ב ה"ב] שהרוצה לתקן מדותיו צריך להפוך עצמו ממדתו מהיפך אל היפך, כגון מי שמורגל במדת הכילות יטה עצמו למדת פזרנות, אף שפזרנות הוא גם כן מדה שאינה מתוקנת שאינה בדרך הממוצע, אכן אם ירגיל עצמו במדת פזרנות יוכל להטות עצמו למדת נדיבות שהוא מדת הממוצע, וזהו בראש מרמים שאחר שיגיע האדם שיוכל להתהפך ממדתו מהיפך אל היפך אז יהיה במקום שהוא למעלה מכח המדה ואז יוכל להגיע עלי דרך, היינו ששכלו ינהג את מדותיו וזהו בית נתיבות נצבה, שיעמוד בבית היינו במקום שהנתיבות יוצאים ממנו לכלכל עצמו בכל הנהגותיו.

בי מלכים ימלכו. הוא כמו שיסד הפייטן (בהגדה של פסח) מלך במלוכה, כי אף שהמלך הוא פורץ גדר אכן זה הוא רק במקום שיצרך לעניני מלוכה, אבל מכל מקום הוא מוכרח תמיד להעם שמהם יוכר מלכותו, אבל השי"ת הוא מלך גם על המלוכה שאינו משועבד להמלוכה, וזהו בי מלכים ימלכו כשאדם דבוק ומקושר עם הד"ת הוא מלך אף על המלוכה.

ומשחרי ימצאנני. כתיב בשני נונין, להורות שהשי"ת ימצא אותו, כשאדם משחר ודורש להשי"ת תמיד, אזי ימצא השי"ת אותו בעת שהשי"ת משפיע ד"ת וכמו שנתבאר בחלק ראשון (משלי על פסוק חסד ואמת אל יעזבוך).

אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתתי יום יום לשמר מזוזת פתחי. דלת הוא במקום שנתסם הפתח כי פתח נקרא החלל וכן נמצא במצות שצריך האדם לשמור פעולותיו בשב ואל תעשה כמו (ישעיה נ"ח,י"ג) אם תשיב משבת רגלך, וכל שמירת שבת וזה רומז על הפעולות שצריך להשמר שלא יעשה אותה כלל יען שהמה נסתרים ממנו, כמו דלת שסותם חלל הפתח, ולכן כתיב מקודם לשקד על דלתתי שזה צריך לשמרו מתחילה, ואח"כ כתיב לשמר מזוזת פתחי זה הוא מה שנתגלה להאדם היינו מצות עשה וכן במצות לא תעשה ליפות ולהדר את הלאו שזה גם כן בתפיסתו וזה לשמור מזוזת פתחי שיכול לכנוס בהחלל.