מי השלוח, חלק ב, ליקוטים מכתובים, ספר משלי כ

יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת. היינו שיש ד"ת ויראות שנמשלו לזהב ופנינים שהם ענינים גבוהים ויקרים, אכן כל זה אין כל כך יקר, רק כלי יקר הוא שהאדם יהיה כלי לאלו הדברי תורה שיקבעו בו, וזה נקרא שפתי דעת כי דעת איתא במדרש (רבה נשא י',א') דעת זה המכיר את בוראו שידע שהוא רק נברא והשי"ת הוא בוראו זהו הוא הכלי יקר מכל, ולכן איתא זאת במדרש על פרשת איש או אשה כי יפלא לנדור וגו', שאם האדם מכיר את בוראו אז קונה הדברי תורה ויכול להכניס כל גופו בדברי תורה שהשיגם עד שיכול להפליא היינו להכניסם כל כך, עד שגם השפתים שלו שהם גמר ההכרה והפעולה כדאיתא בגמ' (שבת ל"ג:) פה גומר גם בהם ימצא ד"ת שיכונו על שפתיו, וזה וכלי יקר שפתי דעת.

מקלל אביו ואמו ידעך נרו באשון חשך. ענין הקללה הזאת הוא מדה במדה, יען שמצות כבוד אב ואם הוא יען שהשי"ת הסתיר כוחו בעוה"ז וידמה להאדם שנולד רק ע"י אביו ואמו, אבל בלי הסתרה זו אין שום מקום לכבד אב ואם, אכן השי"ת צוה שע"י ההסתרה זו יזכה האדם למצוה זו לכבד אם ואם ואיתא בגמ' (קידושין ל':) השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום, כי בלי שום הסתרה אין מקום לשום עבודה, ואם כן מי שקל בעיניו כבוד אב ואם שאומר שהוא מביט לאור ה' שרק את השי"ת צריך לכבד, יען שרואה האור בלי הסתר ושם השי"ת הולידו, יען שאומר שלפניו לא נסתר כח ה', לכן מדה במדה ידעך נרו באשון חשך, ולמכבדם יאיר השי"ת אורו כאלו כבדו אותו ית'.