מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת סוכה ח

ושאינה גבוה עשרה טפחים וכו'. כתיב (משלי ט"ו,כ"ג) שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב, היינו מה שהשי"ת השפיע ברוב רחמיו שהאדם יבין ד"ת אפילו דברי תורה הנראים סותרים זה את זה, מכל מקום הקנה השי"ת לישראל את הדברי תורה, שכל הלבושים שישראל מלבישים את הדברי תורה כדי שיבינו בתפיסתם גם הלבושים יתקיימו לעד, ולכן איתא בגמ' (סוכה ה'.) מעולם לא ירדה שכינה למטה, כדי שיוכל האדם להלביש את הד"ת לפי תפיסתו בפשיטות, כי באם ירדה השכינה למטה אז לא יהיה מקום לשום לבוש שיתלבשו בו את הד"ת, כי אור השי"ת הוא נעלם מכל בריה ואין בתפיסת האדם להשיגו ולכן לא ירדה שכינה למטה, כדי שאפילו פשוט שבפשוטי ישראל כשיעשה סוכה וישב בה מקיים מצות סוכה, שעד עשרה שם נתן לבני אדם בפשיטות, ולמעלה מעשרה עד עשרים יש בזה עמקות ועבודה. אכן מצד האדם הם טפחים ומצד השי"ת הם אמות ולמעלה מכ' הוא למעלה מתפיסת האדם, ולכן אם עשה סוכה למטה מעשרה הוא פסול כי שם עוד אין השכינה נראית לתפיסת האדם, כי שם נקרא והארץ נתן לבני אדם אכן מעשרה עד עשרים בזה נמצא עבודה ושם השכינה שורה, וזה נקרא דבר בעתו מה טוב.