מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת קידושין ג

האשה נקנית מאי שנא הכא דתני האשה נקנית ומ"ש התם דתני האיש מקדש וכו' מעיקרא תני לישנא דאורייתא ולבסוף תני לישנא דרבנן ומאי לישנא דרבנן דאסר לה אכולי עלמא כהקדש. ולהבין למה נקרא זאת לישנא דאורייתא ומקדש לישנא דרבנן, הלא לישנא דרבנן ג"כ הוא לישנא דאורייתא. ובאמת הא לישנא דרבנן לא שייך אלא במקום שיש הוספה על דברי תורה, אבל הכא אין זה הוספה דהא גם מדאורייתא אסר לה אכולי עלמא כהקדש, אכן הענין בזה כענין שאיתא בגמ' (חולין ק"ט:) כל מילתא דאסר לן רחמנא שרי לן כוותיה, וכן שאשה אסורה לו וע"י קידושין מותרת, ולכן לשון חכמים הוא שהאיש מקדש לרמוז שאף במה שמותר לו גם כן יקדש עצמו שלא יהיה משוקע בשום דבר, וכמו שמדאורייתא מותרת אשה ע"י קידושין ואיסור פנויה אינו מפורש מדאורייתא, אך בלשון חכמים שהאיש יקדש אשה ובלא קידושין וברכה אסורה עליו וממילא נרמז בזה שיקדש עצמו גם במותר לו מדרבנן.