מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת בבא מציעא ג

מאי מצאתיה ראיתיה אע"ג דלא אתאי לידיה בראיה בעלמא קני תנא כולה שלי דבראיה לא קני. כי בסלקא דעתך נוכל לומר שבראיה בעלמא קני וכן היה ביציאת מצרים ששם השיגו ישראל בראיה כמו שאיתא (מכילתא פר' ג') ראתה שפחה על הים. וחשבו ישראל שבראיה זו קנו את האור בקנין גמור, וכן אחר כן הלכו ג' ימים ולא מצאו מים, היינו שלא היה להם שום תשוקה וחשק וכדאיתא במדרש (תנחומא בשלח ט') בלא מים בלא תורה ואז הכירו שאין להם עדיין קנין גמור רק במתן תורה אז זכו לקנין בשלימות, כי כל מה שמשיג האדם בראיה יכול לקנות אחר כן בקנין גמור ע"י השתדלות, רק צריך לזה זמן, ואחר כן מה שמשתדל וקונה ע"י פעולותיו זה נשאר לו לעוה"ב גם כן, כי זה הוא חלקו בשורשו, אבל מה שרואה ואין לו בזה קנין גמור, זה הוא רק בעולם הזה שיכול לראות אור למעלה ממדרגתו אבל לעוה"ב שם ישאר בידו רק מה שקנה ע"י השתדלותו שזה שייך לו בשורשו.