מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת ברכות לט

אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא וכו' א"ל קמאי הוו קא מסרו נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם, כי הא דרב אבא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל הוא קם קרעיה מניה, אגלאי מילתא דכותית היא שיימוה בד' מאה זוזי א"ל מה שמך א"ל מתון א"ל מתון מתון ד' מאה זוזי שויא. ולכאורה המעשה הוא לסתור כיון שלא כוון יפה במסירת נפשו וגם היה צריך לשלם, אכן באמת צריך האדם לראות שיהיה לו ישוב הדעת ומתינות בכל דבר, שזה נקרא תדיר כמבואר בחלק ראשון (פרשת משפטים ד"ה ראשית בכורי אדמתך ובליקוטי הושע ד"ה אשור) אכן לפעמים צריך האדם להשתמש במדה מהירות, שימסור נפשו ולא יהיה לו שום מתינות בזה ואז נקרא זאת מקודש כמבואר שם, והנה בדורות הראשונים היה חפץ השי"ת בעבודה במסירות נפש עצום, ולכן כיון שהשתמשו בזה המדה במקום שהשי"ת חפץ בה לכן אתרחיש להו ניסא היפך מדרך הטבע, אכן אחר כן חפץ השי"ת בעבודה בישוב הדעת ומתינות ומצד זה לא אתרחיש להו ניסא, אכן רב פפא היה מצער בזה כיון שאין השי"ת מראה להם נסים א"כ בטח אין רצונו בעבודתם, ועל זה השיב לו אביי שזה הוא רק כפי רצון השי"ת שאז היה חפץ בעבודה במהירות עצום לכן מדה במדה הראה להם נסים. אבל כעת, רצון השי"ת הוא שהעבודה יהיה בישוב הדעת והא ראיה שאפילו בדורות הראשונים שאז היה עיקר הרצון במסירת הנפש למעלה מדעת אדם, מכל מקום גם אז היה מקום למדה של ישוב הדעת, שגם בזה יש רצון השי"ת, וזה שמסיים רב אדא מתון מתון ד' מאה זוזי שויא, היינו שזה שוה אצלו שרואה שרצון השי"ת אף בדורו שיהיה גם מקום למדה של ישוב הדעת, וא"כ אח"כ שהיה רצון השי"ת שעיקר העבודה יהיה בישוב הדעת ורק לפעמים יהיה בכח האדם למסור נפשו במקום שיהיה רצון השי"ת היפך מישוב הדעת, לכן לא אתרחיש להו ניסא.

רב גידל הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר להו הכי טבילו והכי טבילו אמרו ליה רבנן לא קא מסתפי מר מיצר הרע אמר להו דמיין באפאי כי קאקי חיורי, ר' יוחנן הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה אמר כי סלקן בנות ישראל וכו' אמרו ליה רבנן לא קא מסתפי מר מעינא בישא. והא דלא שאלו לרבי יוחנן לא קא מסתפי מר מיצר הרע, כי רב גידל הוכרח להסתכל בהם להראות להם היאך יטבלו לכן שאלו אותו לא קא מסתפי מר מיצר הרע, והשיב להם דמיין באפאי וכו', אבל רבי יוחנן לא הוצרך להסתכל בהם ולכן לא שאלו אותו על היצר הרע דאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות, כדאיתא בגמ' (סוטה ח'.) והיה עוצם עיניו מראות מרע, ועל זה לא נתיירא מיצר הרע.