מי השלוח, חלק ב, ליקוטים מנביאים, ספר הושע יד

אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו אשר בך ירחם יתום וגו'. זה שאמר הכתוב (מלכים א',י"ט,י"א) והנה ה' עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה. רוח רומז על פעולות מעשים טובים ורעש רומז על זריזות ויראה ואש רומז על התלהבות באהבה עצומה כמו שנתבאר בחלק זה (פרשת קרח ד"ה ויקח א') ולכן כתיב שם שלא ברוח ה' ולא ברעש ולא באש, היינו שאין לאדם להתפאר עצמו באלו הדברים שידמה לו שהם כולם טובים בשלימות והשי"ת שורה באלו הדברים, על זה אמר שאין לו סמיכה מפעולותיו במעשים טובים שלא ברוח ה', וכן לא יסמוך על זריזות ויראה כי לא ברעש ה', וגם לא על התלהבות באהבה כי לא באש ה', רק על קול דממה דקה שזה נקרא מה שהשי"ת חותם על אלו הדברים שהם טובים מכל צד בעומק הלב וזה נקרא קול דממה דקה שהשי"ת לוחש להאדם בלבו שבזה הרגע כונת בעומק לבך לרצוני וממני יצאו הדברים, ושם נחשבו אלו השלשה מתתא לעילא מסדר פעולות האדם שהמה מרוח עד אש, וכאן אומר הנביא שבעת שישובו ישראל עד ה' יכירו ויאמרו שאין להם סמיכה על אלו הדברים, אשור לא יושיענו לא נסמוך על התלהבות באהבה עצומה, כי גם אז אולי לא עשינו כרצון השי"ת, על סוס לא נרכב סוס רומז על זריזות, ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו זה הוא פעולות מעשה המצות, בכל אלו אין לנו במה להתפאר, רק בזה אשר בך ירחם יתום היינו קול דממה דקה שהשי"ת חותם עלינו, והשי"ת משיב להם ארפא משובתם אהבם נדבה כי שב אפי ממנו, שאין לי שום כעס על ישראל.

אהיה כטל לישראל. טל נקרא נייחא, יפרח כשושנה היינו במהירות, ויך שרשיו היינו קיום והתחזקות, ילכו יונקותיו היינו מהשם שדי ברזא דתינוק יונק משדי אמו כדאיתא בזה"ק (פקודי) ויהי כזית הודו היינו כחכם הרואה את הנולד ולא כתינוק.

ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו. היינו שילכו מישראל כל היניקות הרעים והמתועבים ויסורו כל הרעות מלבו, ויהי כזית הודו שיהיה לבו זך כזית וכשמן, וריח לו כלבנון כדאיתא בגמ' (ברכות מ"ג:) אמר רב עתידים בחורי ישראל שיתנו ריח טוב כלבנון שזה רומז שאפילו משפחות שאינם מיוחסים כל כך, שבעוה"ז נדמה שאינם מבוררים כמו המיוחסים, על זה איתא עתידים בחורי ישראל שיתנו ריח טוב, כמו מי שמריח ריח מרחוק ממקום בושם שאף שאינו במקום שהבושם מונח מכל מקום מריח מרחוק ומחיה את נפשו, וכן בחורי ישראל שמצפים שהשי"ת יושיע להם מבטיח להם השי"ת וריח לו כלבנון, וכשישמעו זה ההבטחה אז כתיב ישבו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון שנחיה עצמינו בצלך ונשמח בזה כיין לבנון, אפרים מה לי עוד לעצבים וגו' ממני פריך נמצא היינו הטובה שאני נותן לך מותר אתה להנות ממנה כפי רצון השי"ת ובמשקל לא פחות ולא יותר, כי ישרים דרכי ה' וגו'.