מי השלוח, חלק ב, ספר במדבר, מטות

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר. הענין שלא נאמר בפרשת נדרים וידבר ה' אל משה כמו בכל המצות, כי כל המצות הם נוהגים תמיד, אבל נדרים הוא בינה בלב האדם שיבין בדעתו שמזה הדבר צריך להגדיר עצמו לשעה זו ואחר כן יהיה מותר לו, ולכן לא כתיב וידבר ה' אל משה שזה אינו מצד שהשי"ת אוסר על האדם, רק ממה שהאדם בעצמו מבין בדעתו ובחכמתו וזה נקרא וידבר משה אל ראשי המטות.

איש כי ידר נדר לה' וגו'. הנה מצינו במס' אבות (פ"ב, מ"א) רבי אומר וכו' הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך וכו' וכן (פ"ג, מ"א) עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת וכו' וכל אלו הדברים המה עצות קודם התגברות התאוה שלא יבוא לידי עבירה, אבל מה היא העצה להאדם בעת שחס ושלום מתגברת עליו פתאום התגברות התאוה אשר אז בעידנא דיצר הרע לית מאן דמדכר ליצר טוב (נדרים ל"ב:), על זה נתנה התורה עצה איש כי ידור נדר לה'. היינו חי ה' אם אעשה זאת לעבור על רצון השי"ת חס ושלום, וכמו שמצינו בדוד המלך ובועז שליצרם נשבעו כדאיתא במדרש (רבה אחרי פכ"ג,י"א) וכמו שאיתא בש"ס (נדרים ט':) אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד, פעם אחת בא אדם אחד נזיר וכו' וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית להשחית את שערך זה הנאה אמר לי וכו' ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם אמרתי וכו' העבודה שאגלחך לשמים וכו' אמרתי לו בני כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר איש וגו' נזיר להזיר לה' (במדבר ו',ב') היינו אף שאין ראוי לנדור בנזירות, שאני הכא שנדר בעת צרה בעידנא דיצה"ר ונשבע לבטל הדבר אשר הביאו לידי הסתה ואמר העבודה שאגלחך לשמים, ואמר לו שמעון הצדיק כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל ומצוה קעבדת כי עליך אמר הכתוב איש וגו' נזיר להזיר לה'.

ועתה הרגו כל זכר בטף וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו, וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם. הענין בזה כי בישראל הנקבות שלהם כל כבודה בת מלך פנימה כי תוכל להתפס, אבל הזכר יוכל לשלוח פעמיו ללחום ולכבוש הטוב ולהביא לתוך ישראל, ואף שבשעת מלחמה פטור מכל המצות, אכן אחר כן יתקן הכל ויחזור הכל לתוך הקדושה, אבל אצל העכו"ם הוא להיפך שהזכר יוכל להתחפש בגוון טוב כמו שכתיב (ש"א ט"ו,ל"ב) וילך אליו אגג מעדנות, שעשה לעצמו גוון טוב, וכל מה שהוא יותר אדוק בטומאתו יכול להתחפש יותר שיתראה כישר הולך, ולכן בעמלק אסור ממנו אפילו הרכוש שלו, כי גם על ידי הרכוש יוכל חס ושלום לבוא לידי חטא, אכן הנקיבות מהעכו"ם כאשר יתראה בהם גוון טוב יוכלו לבוא לישראל, ועל זה נאמר וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו, כי על ידי שנמצא בה כח הזכר גם היא תוכלה להתחפש שתתראה שנמצא בה טובה ובאמת לא יהיה בה שום טובה, אבל מי שלא ידעו משכב זכר על זה יש בישראל מבינות בלב שלא יטעו רק יראו אם יש בהם טובה יחיו אותם.

ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחזה. בזה הענין נרמז שאם האדם יקדיש מקומו בד' אמות של הלכה חל קדושת ארץ ישראל על זה המקום, כמו שאמרו בני גד ובני ראובן ואתנו אחזת נחלתינו מעבר לירדן, שאף שאינו נכלל בגבולי ארץ ישראל מכל מקום הסכים השי"ת שיחול קדושת ארץ ישראל שם לכל מצות התלויות בארץ, וכן בכל מקום שיקדיש האדם מקומו לשם ה' הוא קדוש בקדושת ארץ ישראל ששם ישכון השי"ת בקבועות והוא דורש אותה תמיד, כדמצינו בגמ' (ברכות ח'.) אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה וכו' והיינו דאמר ר' חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד.