מי השלוח, חלק ב, ספר במדבר, במדבר

תפקדו אתם לצבאתם אתה ואהרן ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבתיו הוא. הענין בזה שמשה רבינו הכיר שהשי"ת בוחר תחילה בהאדם ומזה נמצא אח"כ בהאדם כח בחירה בעבודה, נמצא שהכל הוא מהשי"ת, וזה נקרא במדרש (תנחומא צו ח') בחרו ולא קרבו אבל הוא קרב את עצמו, ואהרן הכהן היה מכיר כי מצד שהאדם בעבודתו והשתדלותו מקרב עצמו להשי"ת ועי"ז אח"כ בוחר בו השי"ת, וזה נקרא קרבו ולא בחרו, ובאמת בהשקפה ראשונה נתראה כשני הפכים אבל באמת בשורשם אחד הם, והנה מצד אלו השני דעות היו נבדלים כמה נפשות מישראל שלא קרבו עצמם מצדם ולא נבחרו גם כן מצד השי"ת, א"כ חלילה היו נבדלים מנשיאות ראש, ולכן מחמת אהבת ה' לישראל לבלתי ידח ממנו נדח ויהיו הכל נכללים במספר צבאם ובנשיאות ראש, לכן צוה השי"ת שיהיה נשיא השבט עם משה ואהרן בעת המנין, שהנשיא היה דורש טוב לעמו לכל שבטו להמציא להם מקום בשורש ולא ידח מישראל שום נדח.

איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל. דגל מורה על ההכרה והפרסום בעולם, והורה השי"ת בזה אף שבחניית הדגלים היה מדרגות, שבמזרח היה דגל יהודה ובצפונה היה דגל דן לאחרונה יסעו לדגליהם, ובאמת אליאב בן אחיסמך למטה דן נשא לבו אותו בדעת ובחכמה כמו בצלאל משבט יהודה, ובזה מורה לנו השי"ת שלא יהרהר אליאב ויאמר מדוע בצלאל יגביה לשבת ואני אסע לאחרונה, לזה כתיב איש על דגלו, היינו במקום שרצון השי"ת ששם יהיה ההכרה שלו בכבוד שמים שם יחנו ואל יקנאו זה בזה, ובכל מקום הוא כבודי וזה שהיה שבט דן מתקשר ביהודה כדאיתא בזה"ק (ויחי רמ"ד:) דן גור אריה יזנק מן הבשן, מ"ט בגין דיהא שירותא וסופא דד' דגלין קטיר ביהודה דאיהו מלכא כד"א גור אריה יהודה וכו' למהוי שירותא וסופא קטיר בחד אתר.

שני מיני פדיונות היה לבכורים, אחד מה שפדו הלוים בגופן, היינו ע"י עבודה, ואחד הרע"ג בכורים שלא נפדו בגופן של לוים רק פדו עצמם אצל הכהנים, היינו כי מה שלא יכול להתכלל בשורש עבודה בגוף, צריך לקנות באגר שלים שעל ידי זה יקבע בשורש הגוף.