מי השלוח, חלק ב, ספר ויקרא, בהר

והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה. הנה השי"ת מראה לישראל שהחיים של ישראל הוא היפך מן הטבע, שעל פי הטבע צריך האדם לעשות פעולות ומזה יקבל השפעה וזה הוא רק בעכו"ם שאין החיים שלהם מהצמצום והשביתה, אבל חיים של ישראל הוא למעלה מתפיסת עולם הזה, שעיקר השפעה מקבלים מהצמצומים והשביתה ששובתים בשביעית מעבודת הארץ, וכן מזה שמוסיפים מחול על הקודש בערב שבת מזה בא להם השפעה מרובה, וזה הוא והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, שמהשביתה יקבלו השפעה טובה שבהשביתה צפון רוב טובה.

לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה. אלילים הוא מלשון אל, היינו מעשה שאין בו חיים, ופסל הוא גוון, ומצבה היא עקשות שתגמור בדעתך במצב הזה אני רוצה בדוקא וכך ישר בעיני, אין לך רשות לבחור בזה כמו שכתיב (איוב ל"ד, ל"ג) כי אתה תבחר ולא אני, ואבן משכית נקרא בפישוט ידים ורגלים, שלא יאמר האדם אם יהי כך לא אוכל לחיות וכענין שאיתא בגמ' (תענית כ"ג.) עג עוגה ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר (חבקוק ב',א') על משמרתי אעמדה שאמר אינו זז מכאן שלא היה יכול לסבול ממשלתו של נבכדנצר הרשע כמו שכתיב (שם) והיה בנפשו של חבקוק, ובאמת גם אז היה צריך לצפות להשי"ת, כי אם השי"ת יכול לסבול גם הוא היה מוכרח לסבול כי מאוד עמקו מחשבות השי"ת וכמו שכתוב על בבל (ירמיה נ"א,י"ג) רבת אוצרת. ואוצר מורה על דבר הגנוז בתוכו ואינו נראה על הגוון לתפיסת האדם, אך מ"מ הראה לו השי"ת במפלתו של נכבדנצר וגם הוא בא על זה, וכמו שכתיב (חבקוק ב',ד') וצדיק באמונתו יחיה וכמו שנתבאר (שם בחלק זה).

ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה. היינו שהאדם לא ימסור נפשו על כל דבר, כמו ענין נפילת אפים, שבמשה ואהרן כתוב כמה פעמים בתורה ויפלו על פניהם, מפני שהיה בטוחים שעל ידי זה בטח יענה להם השי"ת, אבל אצל כל אדם בא האזהרה שלא יעשה כן, כי אצל השי"ת יקר מאוד חיים של ישראל ואולי אין בכוחו לפעול ויכול לאבוד החיים שלו והשי"ת חפץ חיים, וכדאיתא בגמ' (מגילה כ"ב:) אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון, ועיין בזה"ק (במדבר ק"כ:) בענין נפילת אפים.