מי השלוח, חלק ב, ספר בראשית, לך לך

ואברם כבד מאד. לשון כבידות כי היה לו לטרחא כמו שאומר למה לי רוב עושר כזה, (וזה שאמר לו השי"ת אחרי הפרד לוט מעמו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה שיתן לו מקום בקדושה להתפשט להראות שמכל קניניו יהיה כבוד שמים).

אל תירא אברם. איתא במדרש (רבה וישלח פע"ו,ס"א) אינו אומר אל תירא אלא למי שנתיירא, כי כאשר הרג אברהם את המלכים פחד מאוד, כי מה שאדם מצליח יותר מחבירו הוא מחמת שיש בקרבו יותר עבודה ומעשים טובים, אבל אם חיי חבירו יבוטלו עבורו מזה יש לאדם פחד עצום שהרי השי"ת ברא גם אותו ונתן לו הויה וכל זמן שהוא קיים ודאי יש לו להשי"ת איזה צורך בו, ומזה פחד מאוד, עד שאמר לו השי"ת אל תירא, כי באמת חייהם אין ואפס נגד חיי ישראל כי מחצבם ממקור עליון, וזה נקרא כריתת ברית עמו שהראה לו מחצבו.

ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם. הענין שלא קיים אברהם מצות מילה קודם שנצטוה כמו שמצינו בגמ' (יומא כ"ח:) קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, אכן כל המצות המה שמירה לאדם שילך כפי אשר עשה אלהים את האדם ישר ולא יטה לצד אחד רק ילך בדרך הממוצע, כי באם יהיה משוקע בדבר אחד אזי ישנה את דרך הישר ויסור ממנו, לכן קיים אברהם אבינו כל המצות קודם שנצטוה עליהם, אבל מצות מילה הוא שהאדם יתקן בריאת השי"ת שנברא בחסרון, לכן קודם שנצטוה לא היה יכול מצדו לשנות ולתקן בריאת השי"ת כי היה דומה חלילה כאומר כמה מכוער כלי זה שעשית, לכן הראה לו השי"ת לידת ישמעאל כי גם בלידתו קיים רצון השי"ת, כי אצל אברהם אבינו לא היה שום דבר רשות, רק כל פעולותיו עשה כרצון השי"ת, ואח"כ ראה שמעשי ישמעאל אינם טובים ומזה הבין שבמכוון הציב השי"ת חסרון שהאדם יתקנו ויהיה נקרא על שם האדם, ומזה הבין שנמצא מקום למצות מילה, וזה לא ראה עד שישמעאל היה גדול בן י"ג שנה, ותיכף כשהבין שיש מקום למצות מילה האיר לו השי"ת ונתן לו המצוה תכף במאמר מפורש, שכן רצונו שיתראה פעולות אדם ויגיע כפיו יאכל.