מי השלוח, חלק ב, ליקוטים מחמש מגלות, מגלת שיר השירים

(א) לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. לססתי היינו בעת גודל התפשטות בנקם וחמה שהיה השי"ת מלובש אז בשביל להושיע את ישראל, אז דמיתיך רעיתי, היינו שהדממתיך והשתקתיך היינו שהעמדתיך בנייחא.

(ה) השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני. להבין היאך יוכלו העכו"ם למצוא את השי"ת והשי"ת יהיה נמצא להם והם יגידו להשי"ת, וגם תגידו רומז לדברים הקשים כגידין. אכן הענין יבואר ע"פ משל, מלך גדול שבנו חטא לו ושלחו למרחקים שימשול עליו נסיך קטן אשר מעולם לא שמע ולא ראה את כבוד המלך, והנסיך הזה עינה את הבן והציק לו מאוד והבן הודיע זאת לאביו ובקשו שישלח דברו ויקחהו משם, אך המלך לא ענהו דבר, ואח"כ עלה הנסיך למעלה יותר ונעשה נסיך גדול ואז הוסיף להציק להבן, ועיקר שדיבר עתק וחירף וגדף את המלך והבן לא היה יכול לשמוע, אז כתב הבן לאביו המלך שהנסיך מבזה אותו והוא אינו יכול לשמוע, ומזה יש לו צער גדול יותר מכל הצער שמצער לו, ואז נכמרו רחמי המלך על בנו ואמר אחר שבני יש לו צער גדול מהלחץ שמציק לו הנסיך ואינו חושש כעת לזה רק יצר לו על חילול כבודי, יען שבני אשר ראה את כל כבודי לזאת יצר לו על זה מאוד, לכן הגיע העת להשיבו אלי. וזה פירוש אם תמצאו את דודי היינו כשתקבלו השפעת טובה שזה נקרא שמצאו את השי"ת אז מה תגידו לו היינו שתדברו נגד השי"ת בעזות ותאמרו מה שדי כי נעבדנו שתיבת תגידו שהוא בפתח רומז פועל יוצא שתפעלו שהשי"ת יעיד עלי שחולת אהבה אני, שעיקר חליי ומכאוב לבי הוא על כבוד שמו המחולל וקשה עלי לשמוע קול מחרף ומגדף וזה עיקר חליי ואז תפעלו שהשי"ת ירחם עלי ויושיע לי.