מי השלוח, חלק ב, ליקוטים מחמש מגלות, מגלת קהלת

(א) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש. הנה בקהלת נמצא כל מיני תקופות, וגם מה שנאמר מה יתרון לאדם בכל עמלו ג"כ הוא תקופות מאוד, כמשל לאחד שעשה עטרה למלך וקבע בה אבנים טובות והנה בעת שהיה צריך לבוא לפני המלך להראות לו אם קבע אותם בסדר יפה, פחד מאוד אולי לא יסכים המלך על סדורם, וכשהתחיל לפחוד עלה במחשבתו גם על עצם האבנים טובות אולי אינם אבנים טובות וצריך שהמלך יסכים עליהם שהם אבנים טובות ואז לא פחד כלל, כיון שגם על עצם הדבר צריך להסכם מהמלך אז גם על הסדר יסכים. וזה מה יתרון לאדם, ורק שהשי"ת חותם על כלל עמלו שכוון לדעתו ובטח גם בפרט יסכים השי"ת על הסדר.

(ג) מה יתרון העושה באשר הוא עמל. הנה תחילה נחשבו כל הכ"ח עתים שרומזים שלא יסמוך האדם על כללי ד"ת לבד רק יביט להשי"ת בכל פרט מעשה ולפי העת מה שהשי"ת חפץ, וזאת אין ביכולת האדם לכוון בלתי עזר השי"ת, וכיון שכן הוא אם כן מה יתרון לעושה, כיון שכל העבודות שהאדם עובד להשי"ת הכל הוא מרצון השי"ת שהשפיע לו, ולא נקראו על שמו אם כן מה יתרון לעושה, ע"ז אמר באשר הוא עמל שזה יתרונו מה שמייגע עצמו שרוצה מצדו לקיים רצון השי"ת זה נשאר לו לעולמי עד, ועל ידי זה יסכים השי"ת על כל מעשיו שיקראו על שם האדם העושה. וזה שנאמר (קהלת י"ב,י"ב) ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ. היינו כיון שהאדם צריך להביט לרצון השי"ת בכל פרט וצריך להזהר עוד למעלה מכל כללי ד"ת, אם כן אין לפרש הכל רק צריך להזהר ולהבין לעשות ולכוון רצון השי"ת בכל עת וה' יגמור בעדו.

(ד) ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני. הנה אברהם אבינו היה הראשון שפרסם וגילה אור השי"ת בעולם ולכן ברא אותו השי"ת בגודל כח אף בעניני עולם הזה, כי כל עניניו היה בהתגברות מאוד כמו שאיתא (מסכת סופרים פכ"א ה"ט) והוא בירר כל תשוקותיו שבכל דבר נמצא כבוד שמים. והנה בירורי האדם הוא כששכלו מושל על תשוקתו, אבל ברגע הראשון שניער משנתו בעוד שאין שכלו ודעתו מושלים אז מתאוה לכל הדברים שבטבעו חושק להם, וכן באברהם אבינו בעת שניער משנתו באו לפניו כל החמדות שהיו בו אכן כשהתבונן בהם הסירם ממנו, אכן אחר כן העמיק יותר כיון שהם מהשי"ת בטח נמצא בהם אור השי"ת, ואז קבלם ע"י הכרת הנותן בקדושה נפלאה והאיר בהם כבוד שמים בהתגלות, וזה נקרא עם הילד השני היינו החשק השני אשר נולד לאדם אחרי שהסיר מעליו כל החמדות ואחר כן כשבאו לו בקדושה אז הם טובים. וזה ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש, שבאמת כל החמדות לעולם הזה הם טובים יען שהמה מהשי"ת נמצא בהם כבוד שמים, אך עם הילד השני היינו בהולדת מחשבה אשר יעמוד תחתיו שזה עצמו אשר היו מקודם רק שיהיה בקדושה.

(ה) ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו, מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל. ובמדרש רבה קהלת [פרשה ה',י"ח] דרש זה על אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. ובאמת אם הממעיט השלים רצון השי"ת כמו המרבה למה נקרא זה מרבה וזה ממעיט ועיין בטור אורח חיים (סימן א' ובט"ז ומג"א שם), אכן באמת בקיבול שכר מי שלומד יותר בזמן קצר וודאי מקבל שכר על דברי תורה ביותר שהרי למד יותר, אכן במה שדברי תורה מיישרים לבו של אדם זה תלוי רק ביגיעה ועבודה דרך זמן ובזה שוין המרבה והממעיט שזה הוא רק כפי היגיעה כן נקבע בלבו קדושה קבועה.

(ז) טוב שם משמן טוב. שם רומז על רצון כמבואר בחלק ראשון בהרבה מקומות וזה שכתיב (שמואל ב' ח',י"ג) ויעש דוד שם היינו שקידה והשתדלות בעבודת השי"ת כדאיתא בזה"ק (וירא קט"ז:). ושמן טוב מורה לבהירות וחכמת התורה, וזה שאמר טוב שם שהרצון והשקידה יותר טוב מהידיעה והחכמה, כי כמו שבעולם הזה האדם אשר די לו ככר לחם לשבוע מרעבונו לא יקנא את הצריך הרבה ככרים לשבוע, כן האדם אשר לומד פרק אחד כל היום לא יקנא את מי שדעתו רחבה שלומד כמה פרקים, כי עיקר הוא השקידה והרצון זה הוא חביב לפני השי"ת, ומה שיהיה הארכת הזמן בפני תפיסת האדם להבין, זה אינו מעלה ומוריד כלל וזה טוב שם משמן טוב.

גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך אשר לא תשמע את עבדך מקללך. להבין מה שנקרא המקלל עבד כי מחמת שמקלל את חברו לכן הוא לו עבד, כאיתא בגמ' (קידושין ע':) כל הפוסל במומו פוסל שבזה המדה עצמה הוא עבד לחבירו.

(י) ראיתי עבדים על סוסים ושרים הלכים כעבדים על הארץ. היינו שהשי"ת הציב גבולים לכל נפש בעוה"ז ולפעמים יתראה בעוה"ז היפך מעולם הבא כדאיתא בגמ' (בבא בתרא י':) עולם הפוך ראיתי. וזה ראיתי עבדים על סוסים שיש נפשות שנבראו בכוחות קטנים אכן הציב השי"ת גבולים להם בישוב הדעת, לכן נתראים בעולם הזה כגדולים, וכן שרים הלכים כעבדים על הארץ שיש נפשות שיש להם קדושה יקרה אך יצרם גדול מאוד לכן אין להם תפארת כ"כ בעולם הזה ורק בעולם הבא יתראה יקרותם, ועיין תיקוני הזהר (תיקון ס' צ"ג:, ותיקון שבעין קל"ד.).