מי השלוח, חלק ב, ספר שמות, ויקהל

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו'. כשרואין בני אדם דבר נחמד ויפה רוצה כל אחד לחטוף אותה ולהמשיכה אליו, לכן כאן שרצה השי"ת להנחיל לישראל טובה ולהראותם יקרות קדושתו, הקהילם משה שיתאחדו ויזכו כולם להיקרות הזה וזכות הרבים גדול מזכות היחיד ויזכה כל אחד ואחד עבור כולם יען כי התקבצו ונקהלו כולם כאיש אחד.

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו' ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'. ובסוף הפרשה הזו הוא, וכל היתדת למשכן ולחצר סביב נחשת, כי שבת מורה שהאדם צריך לסלק נגיעותיו ולשבות מכל דבר בלתי שיברר מתחלה בכמה בירורים אם הוא רצון השי"ת וכל זה הוא בהתחלה, אבל באדם שהוא קדוש ושלם בכל הבירורים שנמשך אחר רצון השי"ת שלא יבוא בלבו שום דבר רק ברצון השי"ת שמשפיע לו, על זה נאמר וכל היתדת למשכן ולחצר סביב נחשת, נחשת מורה על תקופות שאדם הנשלם צריך להיות תקיף בדעתו שלא יעזוב שום רצון לריק, כי כשיבא לו רצון בטח הוא רצון השי"ת כמבואר בחלק ראשון (קדושים פסוק איש אמו ואביו תיראו).

ששת ימים תעשה מלאכה. כתיב לשון התפעל תעשה ולא נאמר תעשה להורות שגם בששת ימי החול בלי רצון השי"ת לא יעשה דבר.

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו' ששת ימים תעשה מלאכה וגו', ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל. ענין סדר הפרשיות הללו כי במלאכת המשכן כתיב אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה, היינו שהמלאכה נעשית למעלה משכלם, ומצד העושים במלאכה נעשה רק כמעשה קוף שנגמרת המלאכה רק מצד השי"ת למעלה מדעתם כלל כונו ידיהם, כמו שכתיב (תהלים ע"ח,ע"ב) ובתבונת כפיו ינחם, שהתבונה הנמצאת בידיהם היה רק מצד השי"ת שעשו כפי רצון השי"ת בלי דעת וחשבון כלל, אכן הם בתפיסתם נדמה להם לכל אחד מעושי המלאכה כי הפליא לעשות מהשתדלותו וחכמת לבבו, אכן כאשר הרבו ישראל להביא נדבות וכל אחד מהעושים כיון לעשות כרצון השי"ת, אז השיגו כל אחד שאין לו שום התנשאות בעשיתו ובחכמתו, וכדאיתא בזה"ק (פקודי רכ"ב:) בשעתא דכלהו אומנין שארו למעבד אומנותא ההוא עובדא ממש דשראן איהי אשתלימת מגרמה אינון שראן ואיהי אשלימת עבידתא, ולכן כתיב ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ונרמז בכאן קהל ועדה וישראל, היינו שעשה קהלה ברעש גדול שנקהלו קהילה אחת קטן וגדול שם הוא, להראות שיכירו שאין שום דגל התנשאות בין העושים במלאכת המשכן, כי הכל נעשה למעלה מדעתם וחשבונם, ולכן כתיב ששת ימים תעשה מלאכה לשון התפעל כי הבינו כולם שהכל מהשי"ת ואין להם להחזיק טובה לעצמם, ולכן נאמר אחר כן ראו קרא ה' בשם בצלאל שהשי"ת יראה ללבב ומתנשא לכל לראש, ואף שהאדם יראה לעינים שאין שום התנשאות, אכן סוד ה' ליריאיו אחר שהכיר שמצד עצמו אין לו התפארות בשורש, הראה השי"ת שיש לו התנשאות מזה שהוא יגע במלאכה, והשי"ת מצדו בירר זאת שכתיב וימלא אותו רוח אלהים, ולכן כתיב אחר כן ויעש בצלאל את הארון שנקראת המלאכה על שמו.