מי השלוח, חלק ב, ספר שמות, משפטים

המרחק מפרשת יתרו לפרשת משפטים הוא מאגרא רמה לבירא עמיקתא שבפרשת יתרו כתיב קבלת התורה וקרבת אלהים והפרשה הזאת מתחלת כי תקנה עבד עברי שהלך וגנב ונתפס ונמכר בב"ד, ובאמת למה לא כתיב חטאו רק תיקונו שהפרשה מתחלת כי תקנה עבד עברי והלא לא נזכר עדיין גניבתו, אך הענין בזה כי בכאן מתחיל עולם התיקון שרומז על ביאת אדה"ר לעוה"ז לתקן חטאו, והענין בזה כדאיתא בזה"ק (קדושים פ"ג.) אדם קדמאה לא הוה ליה מהאי עלמא כלום וכו' כיון דחטא אתחשך ואזעיר גרמיה ואצטריך לגופא אחרא וכו' והיינו שבבואו לעוה"ז בלבוש הזה היה לתקן חטאו, וכן בתיקוני הזוהר (תיקון י"ט דף מ"ב.) אדם דברא ליה עלת העלות בדיוקנא דיליה סתים וגניז האי גרים דאסתלק עלת העלות, אדם תנינא חאב במחשבה, ואדם תליתאה חאב במעשה, ולכן מתחלת הפרשה מעולם התיקון מעת שבא אדה"ר לעוה"ז שזה נקרא ונמכר בגניבתו וזה נקרא כי תקנה עבד עברי.

שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם. זה רומז על ענין שמיטה שאף שעבד הנמכר בגניבתו הוא מחמת שלא יוכל לקבל מהש"י פנים בפנים בלתי דרך אמצעי, מ"מ הש"י מביט לנפש מישראל בכל מקום שהוא, ובעת שימצא בו עבודה וציפוי להש"י, שזה נקרא שנת השמיטה שרומז על עבודה, אז אין שום רשות יכול לשלוט עליו. ושנת היובל שאז שולט רצון הפשוט ואז יתעורר בלב כל נפש מישראל רצון הפשוט, לכן אין שום שיעבוד על שום נפש מישראל.

וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות. ענין שנכתב כאן לשון זה מעם מזבחי, כי יש כמה מיני זדונות וכעס, יש שהוא נכעס לשעה ועושה מעשה זדון על זה יש לימוד זכות שיצרו אנסו בהתגברות לשעתו, וכן כמה מינים כדומה, אבל כי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה, היינו שמכנס ומאסף כעסו לצבור כעס וזדון רב, שערמה היא לשון ערימה שעושה כרי וערימה מכעסו שקובץ ואוסף על יד על יד כדי שיתקונן בלבו כעס הרבה כדי שיוכל לבצע מעשה זדון, על זה נאמר מעם מזבחי תקחנו למות, שאף צדיק ועובד את הש"י לא יועילו לו כל זכיותיו ללמד זכות עליו, כי כעס כזה אינו חלק ישראל כלל.

זבח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. זה רומז גם על תפלה שהאדם מתפלל על איזה ענין טובה שהש"י יתן לו לא יתפלל בעקשות ולא יהיה נוגע לזה מאוד כי פן אין זה רצון הש"י, וזה רומז זבח לאלהים שזה השם רומז על גבורה (ומשותף גם לחול) אבל שם הוי' ב"ה רומז על עמוד האמצעי וזהו בלתי לה' לבדו, וכדאיתא בזה"ק (משפטים ק"ח.) שקרבנות אסור להקריב לשום שם רק לשם הוי' לבדו.

ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך. ראשית מורה על מובחר ובכורים מורה ג"כ על המיופה ומנוקה ומבורר ביותר וראשית ביכורי היינו עידי עידית אעפ"כ כשהם אדמתך, כשיתראה בהם שום גוון מפעולת אדם אז הוא העצה תביא בית ה' אלהיך לברר בבירורים היטיב בתפלה ועבודה וצריך לרחמים גדולים שיוטבו בעיני ה' והאדם יצליח בהם, כי כל מה שנתראה בו פעולות אדם אף שהפעולות היה ישרים וטובים מ"מ אינם מבוררים בשלימות וכמו שנתבאר בחלק ראשון (תהלים) כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב (תהלים פ"א,ה') מה שנדמה להאדם בדעתו שכבר נגמר בחוק עוד צריך לזה משפט מה יענה אלהים.

ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. הענין שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, כי באמת כל עניני תורה ומצות אין דעת האדם משגת לעומק הכונה, כי באם היה יכול האדם להשיג עומק השורש אזי היה די בכונה לבד בלי פעולה, אכן לפי שאין דעת האדם משגת, לכן צריך האדם לפעולות שעל ידם יגמור עומק האור בלב האדם שאף שלא מדעתו נקבע אח"כ בו קדושה, ולכן אמרו תחלה נעשה שיעשו הפעולות אף בלי השגת עומק האור הנמצא בהם, ואח"כ נשמע, שבקשו מהש"י שיבינם אח"כ עומק הענין כמו אב שהולך עם בנו הקטן ומצא מטמון יקר ואמר לבנו קח מה שתוכל שאת והבן לא ידע ערך יקרותם ושאל את אביו שיגיד לו והשיב לו אביו מהר קח כל מה שתוכל ואחר שנבוא לביתינו אודיעך ערך יקרותם ולמה שיוצלחו, ועל ענין הזה תקנו לנו חז"ל בתפלת יו"ט והשיאנו ה' אלהינו את ברכת מועדיך כי בזמן המועד מאיר הש"י לישראל אור בהיר שלמעלה מדעתם, ואז קצרה תפיסתם להבין ולהשיג ערך יקרות האור לכן מתפללים ישראל והשיאנו, היינו שיעמוס לנו את ברכת המועד ואח"כ בכל עת נעמיק להבין ערך יקרות האור ויהיה נקבע בלבנו, וכן בכאן אמרו נעשה קודם לנשמע, נעשה הוא פשוטי המצות בפעולות, נעשה כפי יכולתינו, ואח"כ נשמע שניתן לבבינו להבין עומק ענינם.