מי השלוח, חלק ב, ספר דברים, וזאת הברכה

וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים וגו'. הנה לעתיד לא יהיה שום מדרגה בישראל כדאיתא בגמ' (תענית ל"א.) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם, היינו שיהיו יושבים בעיגול והקב"ה באמצע וכולם יונקים בשוה מהשי"ת, והתפלל משה רבינו ע"ה שלעתיד אע"פ שלא יהיה שום מדרגות אז מכל מקום יראו הכל שהדברי תורה הלכו על ידו, והקב"ה הבטיח לו על זה כיון שהוא היה העניו מכל אדם, ולכן נקרא איש האלהים כדאיתא בזה"ק (ויחי רנ"ו:) מאריה דביתא מאריה דמטרוניתא.

ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו. איתא בגמ' (שבת פ"ט:) סיני שירדה שנאה לעכו"ם עליו וזה שכתיב מסיני בא כמו שכתיב (מלאכי א',ג') ואת עשו שנאתי שתיכף בבואו ליתן תורה לא היה חלילה בדעת השי"ת ליתן להם ולקרבם רק שלא יהיה פתחון פה להם לכן שאל להם אם יקבלו, אבל באמת תיכף בשנאה שאל להם השי"ת כמשל לעשיר שרצה ליקח לחתן עלם משכיל וטוב ונסע למקום הישיבה לבחור שם ותיכף בבואו ראה שם בני ישיבה רחבי לב ויש להם שלות עולם וגאים, אך למטה ישב בן עניים אשר מלבושו היה קרוע ורק חכמתו האירה פניו והוטב בעיניו מאוד, והתחיל לבדוק מתחלה את הרחבי לב אך קודם זה רמז להעני שהוא טוב בעיניו ואך למען שלא יהיה להם פתחון פה לכן רוצה הוא לבודקם, אבל באמת לא ירצה אותם, וכן השי"ת אף שזרח משעיר והופיע מהר פארן אכן תיכף בבואו אליהם תיכף משנאה בא ולא התחיל לעלות על דעת השי"ת ליתן להם התורה כי תיכף בשנאה שאל אותם, אבל בישראל נאמר (ירמיה ל"א,ב') ואהבת עולם אהבתיך, וכדאיתא בזה"ק (בלק קצ"ב: קצ"ג.) שהשי"ת חישב כל העצות שישראל יקבלו התורה ולא הם.

בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. כאן מתפאר עצמו משה רבינו שלעתיד כשיחיו המתים ויתאספו כל הראשים של כל הדורות גם כן יהיה משה רבם.

וזאת ליהודה ויאמר וגו'. וזאת ליהודה היינו שכל הברכות שנאמרו לראובן יחי ראובן וגו' ויהי מתיו מספר יהיו אלו הברכות גם ליהודה וזהו וזאת ליהודה, אך ליהודה אני מוסיף עוד, ויאמר שמע ה' קול יהודה אף שלא יוכל לפרש תפלתו בפיו רק צועק להשי"ת שיעזרו בלי חיתוך הדיבור התפלל משה רבינו שהשי"ת ישמע קולו תיכף, טרם יוציא הדברים בשפתיו, ואל עמו תביאנו שהשי"ת יושיע לו שיתגלה המכיון שלו לעין כל, ידיו רב לו יען שאין לו שום כח מצדו יתן לו השי"ת כח בידו, ועזר מצריו תהיה אף במקום שלא יהיה בכחו לעשות כלום יושיע לו השי"ת להנקם מצריו.

וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה. ענין חטא אהרן במי מריבה איתא במדרש (רבה חקת י"ט,ה' ותנחומא חקת י') משל לבעל חוב שבא ליטול גורנו של לוה ונטל שלו ושל שכינו, והענין בזה שאהרן היה אוהב למשה מאוד ומצד אהבה הוא שיאהב את חבירו לפי תפיסתו, לכן אהבו עם חסרונו אפילו במקום שהחטיא המטרה גם אז אהב אותו לכן נאמר על אהרן שלו ושל שכינו.

ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו. היינו שטבע עולם הזה שעשיר אינו מרוצה לאחיו מחמת קנאה, לכן נתברך אשר שיהיה משופע בכל טוב ומכל מקום יהיה רצוי לאחיו.