מי השלוח, חלק ב, ספר דברים, נצבים

כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים וגו' פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט וגו'. בזה נרמז ענין פילגש בגבעה, איש ואשה ומשפחה רומז על המעשה ראשונה מהפלגש (שופטים י"ט) ושבט נאמר על אשר בכו לפני ה' על אשר דחו שבט בנימין לבוא בקהל כמו שכתיב (שופטים כ"א) עד שהאיר הקב"ה את עיניהם שראו שנזכר חטאם בתורה כמו שכתיב כאן והבדילו ה' וגו' מכל שבטי ישראל, ואז ראו שהכל הוא מהשי"ת ולא התייאשו עצמם ומצאו עצות לקרבו, כיון שנזכר זאת בתורה אם כן נמצא גם לזה תיקון.

כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים וגו' פן יש בכם וגו' אשר לבבו פנה היום וגו'. ואיתא בירושלמי (ברכות פ"א,ה"ה) עינא וליבא תרין סרסורי דחטאה אינון, לכך צריך האדם לשות עצות בנפשו שגם לבבו לא יפנה מעם ה'. שבדעת האדם שפעולותיו המה בבחירתו, ועל מחשבתו מכיר האדם שהוא מהשי"ת, כי איך יתפאר שמחשבתו בידו מאחר שאין אדם יודע מה יחשוב ביום מחר לכן מכיר האדם שריהטא דמוחא אינם מצדו, ועל זה תלמד לנו התורה שנלמוד סתום מן המפורש, שכמו שעל המחשבה מבורר לפניו שהוא מהשי"ת, כן יעבוד האדם לברר לעצמו בהוכחות מבוררות לשמוע בלמודים ולהוכיח שגם מעשיו הם מהשי"ת, ולא רק משפה ולחוץ יאמר כן אך מעומק לבו לברר לעצמו שהמחשבה והמעשה הכל הוא מהשי"ת, וכאשר ייטיב מעשיו יקבל שכר על שניהם, וחלילה כאשר יכשל בעון חלילה וישוב בתשובה זה ההכרה תהיה לו לזכות לכפר לו גם על המעשה, וזה שאמר דוד המלך (תהלים קט"ו,ט"ז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, היינו שהשי"ת ממדת טובו הציב שידמה לאדם שביגיע כפיו זכה אבל באמת (תהלים כ"ד,א') לה' הארץ ומלואה שהמעשה הוא ג"כ מהשי"ת שאמר דוד המלך ע"ה שבזה יהיה לו טובה כשאמסור הכל ביד השי"ת אפילו המעשה, אכיר ג"כ שהוא מהשי"ת אז ייטיב לי וזהו לה' הארץ ומלואה.

כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם ותראו את שקוציהם ואת גלליהם וגו' פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה. היינו שהזהיר הכתוב שלא יחשוב האדם שהוא מבורר רק תמיד ידאג לבו בקרבו, מאחר שהוא בין העכו"ם ורואה את שקוציהם לכן צריך לדאוג פן אינו מבורר מאביזרייהו דידהו היינו ניאוף וכדומה, פן יש בו עדיין שורש פרה ראש ולענה, ואם יאמר האדם אם כן לא מצדי הוא זה רק מאוירא דארץ העמים על זה סיים הכתוב הנסתרת לה' אלהינו והנגלת לנו לבנינו עד עולם לעשות וגו' היינו שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו וישתדל האדם לבער הרע מקרבו ולבדוק עד מקום שידו מגעת בנגלות, והשי"ת יעזור לו בנסתרות שהם לה' אלהינו כמו שכתיב (משלי ג',ו') בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך.

והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וגו' למען ספות הרוה את הצמאה, לא יאבה ה' סלח לו. ואיתא בגמ' (סנהדרין ע"ו:) זה המחזיר אבדתו לעכו"ם, כי סליחה היא לבטל הרע מהלב ויהיה הכל בקדושה כיון שלא יהיה שום רע, ומחמת שזה האבדה היה כבר ברשות ישראל בקדושה והוא הוציאה מהקדושה, לכן עליו כתיב לא יאבה ה' סלח לו, להוציא ולבטל הרע מלבו.

והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה וגו' ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו. ואחר כן נאמר ואתה תשוב ושמעת בקול ה' וגו' ואחר כן נאמר כי תשמע בקול ה' אלהיך, הענין בזה כדאיתא בזה"ק (משפטים צ"ד:) זכה יתיר יהבין ליה רוחא מסטרא דחיות הקודש זכה יתיר יהבין ליה נשמתא מסטרא דכרסייא וכו' וכן נרמז בכאן בתחלה ושמעת בקלו ואח"כ יזכה לושמעת בקול ה' ואחר כן יזכה לקול ה' אלהיך שזה הוא מדרגה עליונה מאוד, וכן איתא בזה"ק (ויגש ר"ו.) דהא בקדמיתא אית ביה נפש ואיהו תקונא קדישא לאתתקנא בה בר נש וכו' ולכן נאמר ושמעת בקלו וכדאיתא בזה"ק (בראשית נ':) והאי קול פנימאה איהו וכו' ומהכא נפקא אורייתא דאיהו קול יעקב ועיין בתיקוני הזהר (תיקון ס"ט קי"ז:) שקול הוא מוצא פי ה' המחיה כל דבר.