מי השלוח, חלק ב, ספר דברים, כי תצא

כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו. (תהלים צ"ב,א') מזמור שיר ליום השבת טוב להדות לה' מזמור זה שבת אמרה כדאיתא בזהר חדש (בראשית ד"ה אלה תולדות) וזה ותרם כראם קרני, שכל הנהגות של השי"ת עם ישראל הוא כדי שיתרומם קרן ישראל, והיינו שיקראו כל הפעולות על שמם שיהיה יגיע כפיהם ולא יאכלו נהמי דכסיפין, שיש לישראל ידיעות בלב וקדושה מדברי תורה, וכל העבודות הם שיהיה נקבע בלב כמו שאנו מתפללין שתרגילנו בתורתך וכמו שכתיב (בראשית כ"א,ז') מי מלל לאברהם ובזה"ק (ויחי רמ"ט.) כמה דאת אמר וקטפת מלילת בידך (דברים כ"ג,כ"ו), היינו אף שאברהם האמין להקב"ה, מכל מקום לא היה עוד אצלו הרגשה מפורשת כמו שמי שיש בו, קונה עבורו איזה מלבוש אף על פי שאינו צריך לו עוד, והרגשה מפורשת לא היה עוד אפילו אצל אברהם, וזהו כל העבודות שהאמונה תהיה מוחשת ומורגשת בכל האברים, וזה מורה פרשה זו שיש בה הלכות שתלוים בקביעות קדושה. והנה בכל מצוה יש פרט וכלל וכמו שכתיב (תהלים קמ"ה,ג') גדול ה' ומהלל מאד ולגדלתו אין חקר וכמו שנתבאר בחלק ראשון (בענין שבת הגדול) שאם יאמר האדם שיחזיק בכל הפרטים על זה נאמר ולגדלתו אין חקר, היינו ההתפשטות אין חקר ולכן צריך לקבוע הכללים בלב וממילא יוכל לקיים הפרטים וזה שנאמר (משלי ד',כ"ג) מכל משמר נצר לבך, וכן נאמר (משלי ג',ג') כתבם על לוח לבך, היינו שתקבע אותם על התפשטות הלב ושיקבעו במורשי לבך, ובפרשה זו יש מ"ד הלכות וכל נפש מישראל יכול למצוא עצמו בפרשה זו והלכה אחת יש בתוכה שהוא יסוד ושורש (נראה הכוונה על ונשמרת מכל דבר רע [הגה"ה מאדמו"ר בעל ארחות חיים]) והנה דברי תורה הם חיים וקיימים אף כפי הפירוש הפשוט, אכן באמת כל ההלכות רומזין גם על המחשבה,כמו שלא תרצח רומז שלא ימצא שום כעס בנפש מישראל איש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם, וכן כל מצוה, ועל זה נאמר (משלי ג',י"ח) ותמכיה מאשר שהמקיים המצוה בכל דקדוקיה הוא תומך את המצוה ומקימה, כמו המקים את האדם ומעמידו שהיה שוכב ומקימו שיעמוד בקומה זקופה, וזה שנאמר ותרם כראם קרני בלתי בשמן רענן. בלתי בשמן הוא חכמה כשהחכמה מאירה לאדם אז הוא בנייחא, וזהו רענן שבתחלה צריך להתנהג ביראה ואחר כן באהבה וזה שגר אלפיך ועשתרות צאנך, שגר אלפיך, היינו מה שהאדם משגר מכחו בלא דעתו רק מההרגל ועשתרות צאנך הוא המשכות רצונו יהיה גם כן מבוררים לטוב וזה רומז למה שנאמר (ישעיה נ"ח,י"ד) והאכלתיך נחלת יעקב אביך נחלה בלי מצרים, היינו אף במקום שאינו מוגדר גם כן יכוון לרצון השי"ת כי יעקב אבינו היה תמיד בעבודה כמו שכתיב (בראשית מ"ח,ט"ו) האלהים הרעה אתי מעודי וגו' שהיה מביט תמיד לרצון השי"ת שבמקום שהיה בדעתו היה הולך תמיד באור, וכדאיתא במדרש (רבה מקץ צ"א) לא דבר יעקב אפילו דיבור אחד לבטלה שהיה איש תם, אכן היה מתפלל שאף בעת השינה ובעת ההסתר יהיה ג"כ מזוכך, והראה לו השי"ת (בראשית כ"ח,י"ג) והנה ה' נצב עליו שאף בשינה השי"ת נצב עליו ואפילו חלומו נכתב בתורה, וזה רומז מה שנאמר והבאתה אל תוך ביתך שכל המעשים שנפש מישראל מסגל מבחוץ יכול להביאם לקדושה, אכן יש מעשים שצריכים בירורים ויש מקום שאין צריך בירור, וכמו קדושת שבת שההנאות האדם ותענוגיו הם בקדושה, ואין צריכים לבירורים, וזה רומז המשנה במס' שבת (קל"ז:) אין תולין את המשמרת ביו"ט ואין נותנין לתלויה בשבת, שבת ויו"ט אין צריך לבירורים שכל המלאכות שנאסרו בשבת רומזין שכן השי"ת מנהג נגד ישראל, ועל הנאת שבת ויו"ט חותם השי"ת שאינם צריכים לבירורים.

כי תצא למלחמה על איביך. הענין בזה כמו שנתבאר בחלק ראשון (פרשת בשלח) על פסוק נכחו תחנו וגו' שכל אומה מעכו"ם יש לה כח מיוחד, לזו חכמה לזו עושר לזו גבורה, והכח הנמצא בהם אינו נקרא חיים כלל רק חיי שעה, כי הטובה שבהם הוא רק לפי שעה ובאחרית הימים יאספו, ורק מה שיש להם תשוקה לדבר שנחסר להם, כגון האומה מהעכו"ם שהיא משופעת בחכמה ומשתוקקת לעושר וכדומה זו התשוקה נקרא חיים, וזאת מקבלים ישראל מהם כי ישראל מונין ללבנה שאין לה מגרמה כלום, רק תשוקה שמשתוקקת שהחמה תאיר בה אורה, וזה ושבית שביו כח התשוקה שאצלם זה הכח הוא בשביה זה יקבלו מהם ישראל אבל שאר כחם יאפסו, וזה התשוקה נקראת שמושה של תורה שהיא גדולה מלמודה כי תשוקה אין בה גבול, וזה שכתיב (משלי כ"ד,ו') כי בתחבלות תעשה לך מלחמה, ביאור הענין כמו רב החובל שעושה ומתחכם בפעולותיו להטות הספינה מצד זה לצד זה, ובאמת אם יטה מאוד לצד השני ג"כ לא יהיה טוב כי יכול ליטבע שם, וכן הוא הענין במלחמת האדם בקרבו, שמטה עצמו ממדה למדה ההפכות מחסד לגבורה או מתאוה לכעס כי כעס הוא היפך מתאוה כדאיתא בגמ' (קידושין מ'.) ילבש שחורים שזה הוא מרה שחורה שהוא מצד כעס וזה מציל מתאוה וכן תאוה מציל מכעס, ובאמת אלו השנים אינם טובים אכן על זה מסיים הכתוב ותשועה ברב יועץ, שעל ידי שהאדם מתהפך בתחבולותיו להנצל מחטאים מרחם השי"ת עליו ושולח לו ישועה בקו האמצעי ואז הכל יהיה טוב, ובחטא נמצא שני ענינים אחד מחסרון הנטבע בתולדתו וזאת אין מכיר האדם יען שנטבע בו מתולדה, אבל מה שהחסרון מחטיאו בזה מרגיש האדם תיכף, אכן מזה קשה לו לפרוש מהחטא, ועל זה מבטיח הפסוק ונתנו ה' אלהיך בידך, והיינו שתכיר חסרון התולדה באיזו ענין הוא ותדע לפרוש ממנו. ושבית שביו הוא על מה שהחסרון מחטיאו ומבטיח הכתוב שהאדם יפרוש ממנו וזה נקרא שביה יען שמה שהחסרון מחטיא נשבה האדם מחסרון התולדה לכן נאמר ושבית שביו.

גדלים תעשה לך. מלשון גודלין את הפתילה, שאם תראה שמי ששואל לך דבר מה שעשית כל כוונתו הוא רק לקנטר מחמת איזה שנאה תסתיר ותכרוך כונתך ולא תענה אותו ולא תחוש לכבודו, וכמו שנתבאר בחלק זה בפרשת שלח.

לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך. אתנן זונה הוא תאוה ומחיר כלב הוא כעס, והזהיר הכתוב שלא יביא אותם בית ה' אלהיך שלא יתפלל האדם על דבר תאוה או דבר כעס שיוכל לבצע מעשהו, כי תועבת ה' גם שניהם, ואיתא בגמ' (תמורה ל':) שב"ש אוסרים שינוייהן, שאפילו אם ישנה אותם שיאמר שרוצה בזה לשם שמים גם כן אסור להתפלל עליהם, כיון שנמצא עוד התאוה או הכעס בלבו לכן אפילו לש"ש אסור, רק יהיה מזוקק שבעתים מ"ט פעמים (ועיין בליק"ת להאריז"ל פרשה זו בטעמי המצות).

לא יחבל רחים ורכב כי נפש הוא חבל. הענין שנאמר לשון נסתר שזה קאי על השי"ת שלא יתבטל שום תפלה שיתפלל כל אחד ואחד מישראל ולא תתעכב משום קטרוג וכמו שאיתא בגמ' (ברכות ז'.) שהקב"ה מתפלל וכו' יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי, וזה מורה הפסוק הזה שלא יתבטל שום תפלה ושום טרחה של ישראל שיטרחו על דברי תורה, וזה נקרא רחים ורכב כי זה ממהר ומקרב קיום החיים.

לא תעשק שכיר וגו' ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש. מהמצוה ביומו תתן שכרו נתראה רצון השי"ת שרוצה להטעימנו מפרי מעשינו בעולם הזה כדי שלא יאכל האדם נהמא דכסיפין, ומכל מקום לא יבוא האדם בחוצפה לקבל מצד חיוב, רק כאדם המקבל עם אהבת הנותן ומכיר טובה לבעליו ואף שאיתא בגמ' (ברכות י"ז:) על הצדיקים שנזונין בזרוע כמו שכתיב (ישעיה מ"ו,י"ב) שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה, כל העולם כלו נזונין בצדקה והם נזונין בזרוע, מחמת זכותם, מכל מקום המה מכירים טובה ומקבלים את הטובה באהבת הנותן, וזה שנאמר ולא תבוא עליו השמש, היינו שיאיר לנו השי"ת בכל פרט טובה ויכיר האדם מאיזה פרט מצוה בא לו זו הטובה, ועל ידי זה נקרא אצלו יגיע כפו.

בזו הפרשה נמצאו כל הי"ג מדות וגם רזא דגלגולא והשבת אבידה כמו שאיתא בהאר"י ז"ל [טעמי המצוות פרשת תצא] ונזכר כסדר עד מצות שכחה שזה נקרא רב חסד, שאפילו שלא מדעת האדם נחשב לו למצוה כמו שאיתא בספרי (תצא) נפל סלע מידו ומצאו עני ונתפרנס בו הקב"ה קובע לו שכר.