מי השלוח, חלק ב, ספר דברים, האזינו

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. זה שאמר הכתוב (משלי כ"ה,ג') שמים לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר, שיש מדות שונים בלבות בני אדם יש מי שלבו נמשך לגיאות וזה נקרא שמים לרום, ויש מי שנמשך לעצבות וזה נקרא וארץ לעמק, ולב מלכים אין חקר מלך נקרא תלמיד חכם שהוא צריך תמיד להשמר מאלו השנים, לכן נאמר בכאן בשמים ואדברה ובארץ אמרי פי, שנגד מדת גאות צריך לדבר קשות עד שיבטל מלבו, ונגד העצבות צריך לומר בלשון נייחא, כי דיבור הוא לשון קשה ואמירה איתא בזה"ק (אמור פ"ח:) שהוא בלחישו שעם העצב צריך לדבר בנייחא.

כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו. בזה הזהיר משה רבינו ע"ה שבעת שיעסוק אדם בתורה ותפלה שלא יבטלו אותו מחשבות זרות ממוח ולב שנקראים שמים וארץ, רק כולם יטו אזנם ויסכימו לשמוע דברי תורה ותפילה, ולכן אמר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערף כמטר לקחי, שיבין האדם אשר ביד השי"ת נפש כל חי כענין שאיתא במדרש (רבה אמור ל"א,ד') אמר הקב"ה לאדם נרך בידי ונרי בידך, והיינו כאדם המחזיק בערפו של חבירו ואומר לו בעל כרחך צריך אתה לשמוע אלי ותזכור תמיד לפני מי אתה עומד, ולכן כתיב כי שם ה' אקרא כדאמרי אינשי שכל בני הבית צריכים לירא ולכבד את בעל הבית, וזה כי שם ה' אקרא כאשר אני עוסק בקדושת שם הויה המחיה הכל, לכן אתם כולכם הבו גדל לאלהינו אין נקי מלסייע לזה.

כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. צורה דשמעתתא של כל התורה הוא שירת האזינו כדאיתא בגמ' (נדרים ל"ח.) שכל התורה נקרא שירה ועיקר הוא שירת האזינו, וצורתא דשמעתתא של שירת האזינו הוא הפסוק הזה שמורה שכונת הקב"ה בבריאת עולם היה רק עבור בני ישראל שהם חלקו וחבל נחלתו וישראל ימליכו את השי"ת בכל לב ונפש.

יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו. יסבבנהו הוא ברזא דאור מקיף כדאיתא בתנא דבי אליהו (רבה י"ד) דרכן של בנ"א אומרים תורה קדמה ואני אומר ישראל קדמו וזה נקרא יסבבנהו, שהשי"ת מקיף את ישראל בלי יוכלו לצאת משורשם וזה ישראל קדמו, יבוננהו הוא כשאדם ירצה להבין עומק ד"ת השי"ת מבין לו, יצרנהו כאישון עינו בזה יראו ישראל עד היכן מגיע קדושת עבודת האבות לפרסם אלהותו בעולם, כי בזה נקראו בבת עינו כי סומא הוא כלוא בבית ופקח הוא מתפשט וקונה בכל פעם רכוש יותר, ולכן האבות הם כלי פעולה של גדולת השי"ת להרחיב ולהגדיל כבודו יתברך וע"י קדושת אבות ומסירת נפשם נתגלה שמלכותו בכל משלה ולכן כתיב יצרנהו כאישון עינו.

ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. שבעולם הזה יש הרבה דברים שמסייעים לדברי תורה כגון כסף וזהב ורכושים שמרחיבין הדעת לדברי תורה, אבל לעתיד לא יהיה שום כח רק השי"ת לבדו.

ודם ענב תשתה חמר. הענין שכתיב כאן לשון תרגום שאין מלאכי השרת מכירים אותו, כי יש לאדם צעקה וטענה מדוע יעברו עליו מלחמות ונסיונות עם יצרו הרע, כיון שרוצה להיטיב דרכיו ומעשיו וכמעט שנתפתה לו, לזאת אמר הכתוב שהשי"ת יושיע לך מחמת זה הסבלנות שתזכה למדריגה שאין המלאכים זוכים לה יען שאין להם יצר הרע, וזה פירש הפסוק מחמת דם ענב, היינו הצעקה תזכה לשתות חמר (כדאיתא בח"א ויחי ד"ה ובדם ענבים).

צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך. שהשי"ת ברא את השכחה לטובת האדם כדאיתא במדרש (קהלת ל"ד,י"ב) אם לא היה שכחה לא היה האדם לומד תורה רק פעם אחת, וכן מצינו בגמ' (פסחים נ"ד:) שנגזר על המת שישתכח מן הלב וכן לכמה דברים שטוב להאדם כח השכחה, אכן אם בכח השכחה שוכח ח"ו את השי"ת זה הוא פירוש הפסוק, צור ילדך תשי שברא כח השכחה לטובתך, ואתה ותשכח אל מחללך שאתה שוכח שרשך שנבראת ממנו הלא אדרבא מזה הכח יכול האדם להכיר שהוא איש ולא אלוה, ועל ידי זה צריך לזכור ולעבוד את השי"ת בכל רגע.

כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם. שבאחרית הימים כאשר תגבר יד אויב על ישראל חלילה כדאיתא במדרש (שוח"ט תהלים ב') על מלחמת גוג ומגוג שיאמר אני מזדווג לפטרונן ויאמרו כל העכו"ם רדפו ותפשו כי אין מציל, כמו שנאמר כאן כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב ואז יאמר השי"ת עתה אקום כאמרי אינשי עוד אני חי, וזה ואמרתי חי אנכי לעולם ואשב נקם לצרי וראו עתה כי אני אני הוא וגו' וכפר אדמתו עמו כמו שכתיב (ישעיה מ',י"ז) כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו, ויקוים בנו כמו שכתיב (תהלים י"ח, מ"ז) חי ה' וברוך צורי וירום אלהי ישעי וגו'.