מי השלוח, חלק ב, לקוטים, לקוטים

הנה יש ה' מדרגות באדם, הרהור, מחשבה, רצון, מעשה, דיבור. ומצד האדם לסור מרע אז הסדר הוא מתתא לעילא שבהמעשה ודיבור יש בחירה ביותר לפני האדם, שבכלי המעשה והדיבור מרגיש האדם כשיבוא חס ושלום לידו מכשול בזה יש לו כח בחירה לסור מרע, ואחר כן עוזר לו השי"ת גם על הרצון והמחשבה וההרהור שלא יטרידו אותו, זה הוא הסדר מצד האדם לפרוד מהרע, אבל מצד השי"ת כשמשפיע השי"ת טובה להאדם, אז הסדר הוא בהיפוך, שבראשונה משפיע לו השי"ת במחשבה ואח"כ בא אל הרצון והאדם מצדו צריך לקדש עצמו לקבל זאת גם בכלי הפעולה, וזה הענין שאיתא בזוה"ק (תרומה קנ"ג.) אלא תלת שליטין אינון לעילא דקב"ה אשתמודעא בהו וכו' מוחא ולבא וכבדא, ואינון בהפוכא דהאי עלמא, לעילא מוחא נטיל ברישא ובתר יהיב ללבא ולבא נטיל ויהיב לכבדא, ולבתר כבדא יהיב חולק לכל אינון מקורין דלתתא כל חד וחד כדקא חזי ליה, לתתא כבדא נטיל ברישא ולבתר איהו מקרב כלא ללבא ונטל לבא שפירא דמיכלא, כיון דנטיל ואתתקיף מההוא תקפא ורעו דקא נטיל יהיב ואתער לגבי מוחא, וכו'. ובזוה"ק (בשלח ס"א:) כד נפקו ישראל ממצרים עאלו בנהמא דאקרי מצה וכו' ואח"כ אכלו מן לחם מן השמים, מזונא עלאה יתיר מכלא הוא מזונא דחברייא אינון דמשתדלי באורייתא דאכלי מזונא דרוחא ונשמתא ולא אכלו מזונא דגופא כלל והיינו מאתר עלאה יקירא על כלא ואקרו חכמה, ומזה מקבלת המחשבה תחלה.

הענין שבתורה לא נמצא שום זכר לקרוא לחג השבועות עצרת, ועיקר שם עצרת נמצא בחג הסכות, כי חג הסכות רומז על קביעות דברי תורה בלב כפי רצון השי"ת, שאז הוא זמן אסיפה לבית, ולכן אז הוא עצרת, היינו שנקבע דברי תורה בקביעות שאף שלא מדעת יפעל בו הד"ת, וזה נקרא עצרת שעוצר מה שנשאר אחר הסחיטה שנקבע בקביעות גמור שהאדם יהיה מלא דברי תורה אף שלא מדעת, אבל בחג השבועות שאז הוא התחלת השפעת דברי תורה שהשי"ת משפיע, אז אין עדיין נראה ברור איך יהיה הקביעות בלב, אכן חכמינו ז"ל קראו לשבועות עצרת כענין שאיתא בגמ' (ברכות ס"א.) לידע אינש בנפשיה, היינו שתיכף בתחלת ההשפעה יבין האדם איזה דברי תורה בפרט ירצה השי"ת לקבוע בו בקביעות לעולמי עד.