מי השלוח, חלק א, ליקוטים מכתובים, ספר תהלים ה

למנצח על הנחילות. תרגומו לשבחא על חונגא, היינו שהצעקה הוא ברעש גדול מאד, כי חונגא הוא פעמון המרעים, שכל תשוקתו היה שישמע אליו ה' בזה, כמ"ש אמרי האזינה ה' הקשיבה לקול שועי מלכי ואלקי כי אליך אתפלל ה' בוקר תשמע קולי, הקשיבה לקול שועי מלכי ואלקי, מלכי היינו שהש"י אוהבי ואלקי היינו שהש"י מבטח עוזו, ה' בוקר תשמע קולי בוקר אערך וכו', כי בוקר מורה על תחילות הזריחה וצמיחת חידוש אור יום, וכן כל צמיחת רצון בלב האדם טרם שמתפשט נקרא בוקר, ואז בקש מהש"י בעוד שהמחשבה צומחת מחדש לא תתחיל להתפשט נגד רצון הש"י, ואמר כי לא אל חפץ רשע אתה וכו' ע"ד שנאמר במדרש תזריע בפ' נגעים (תנחומא ז') למה לא נאמר דבר אל בני ישראל מפני כי לא יגורך רע אין הרע גוררת אותו, וישראל מורה לדביקות בהש"י, וז"ש כי לא אל וכו', כי, היינו נתינת טעם לדבר שמתפלל מחמת כי באמת בתחילת הצמיחה שהוא מהש"י לא יצמח שום דבר רע, אך מתירא פן יתפשט אח"כ זאת הנקודה, לכן הרעיש כ"כ בתפלתו שיהיה הש"י בעזרו בתחילות ההתפשטות שיהיה נקי מכל צד הרהור וממילא יהיו נקיים כל מעשיו.