מי השלוח, חלק א, ליקוטי הש"ס, מסכת סנהדרין רח

אמר רב יהודה אמר רב בקשו למנות עוד אחד באתה דמות דיוקנו של אביו ולא השגיחו עליו באתה אש וכו' ולא וכו' עד שיצאה בת קול ואמרה המעמך ישלמנה וכו'. הנה לא נזכר מה עשו אחר בת קול הלזה, וגם מה השגיחו בבת קול הלזה יותר מכל הדברים שנזכרו ולא השגיחו עליהם. אך באמת דברי הקב"ה אינם כדברים של בשר ודם, כי בשר ודם כשירצה להבין לחבירו דבר שאינו בהשגת שכל אנושי מדמהו בדברים, אבל הקב"ה בעת שידבר עם האדם וירצה להבינו דבר, אז בהדברים שמדבר עמו מאיר לו ומכניסו במדרגה הזאת כפי הדבר שרוצה להבינו. וכן דיבור עם כל הנביאים וכמו שנתבאר בפ' בהעלותך בפסוק ותדבר מרים וכו', כי אז הבין למרים ואהרן והכניס אותם לתוך מדרגות משה רבינו ע"ה. והנה אנשי כנסת הגדולה נקראו זקנים במס' מגילה [י"ז:] והוא כי הש"י נתן להם כח לשפוט אף בעניני עוה"ב למי יגיע חלק ולמי לא יגיע, ומסתמא תחת הכללים שנחשבו בגמ' כאן את כל שדנו מסתמא נכלל תחת זה כל העולם, והראה להם הקב"ה כי על שלמה המלך אין כח המשפט מגיע עד למדרגתו, כי זאת היא מדרגת שלמה המלך ע"ה דאיתא בבבא בתרא פרק השותפין (בבא בתרא י':) שאלו את שלמה בן דוד איזהו בן עוה"ב אמר להם כל שנגד זקניו כבוד, היינו שאינו משגיח על משפט הזקנים כי הוא למעלה מכח משפטים, ולכן הוצרך להיות כך כי על פי המשפט בטח היה להם טעם מפני מה חשבוהו, אך הוצרך להיות כך כי זאת היתה מדרגתו של שלמה המלך ע"ה.