מי השלוח, חלק א, ליקוטי הש"ס, מסכת מגילה לה

לא הוי ידעי רבנן מאי סירוגין שמעוה לאמתא דבי רבי דקאמרה להו לרבנן דהוי עילי פיסקי פיסקי לבי רבי עד מתי אתם נכנסין סרוגין סרוגין. והמאמר הזה נמצא במס' ר"ה [כ"ו.] ג"כ וסיום המאמר במגילה הוא וטאטאתיה במטאטא וכו', ובר"ה הסיום הוא השלך על ה' יהבך וכו', כמו שמבואר בר"ה כל הענין שכל הדברים רומזין על חדשי השנה ובר"ה נחשבו י"ב דברים נגד י"ב חדשי השנה עיי"ש.

לא הוי ידעי רבנן מאי וטאטאתיה במטאטא וכו'. היינו שהש"י יבטל מעשי ידיו לבלתי ישאר מהם רושם, עד דשמעי לאמתא דבי רבי דאמרה שקולא טאטיאת וטאטי ביתא היינו הביאו להם ראיה בכדי שיבינו מחודש אדר המוכן לזה היינו למחיית עמלק ונאמר כי יד על כס י"ה ונאמר תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, היינו ראו איך הש"י בעצמו מקוה ע"ז, ולכן סיום המאמר במס' הזאת היא במאמר הזה וטאטאתיה וכו' כי כאן מדבר במחיית עמלק ובר"ה [כ"ו:] הסיום השלך על ה' וכו'. לא הוי ידעי רבנן מאי השלך וכו' יהבך, היינו איזה מדה היא שמצמיח ישועה בלא זכות נגד מדת הדין, עד דאמר ליה ההוא טיעא שקולא יהבך ושדי אגמלאי היינו כי גמל הוא בריה שאין ליחס חיים שלה בשורשה וע"ז שמה גורם גם לי, היינו ראו כי הש"י מחיה גם אותי כידוע שכל בריה היא נבראת נגד מדה מהש"י, וע"ז נבראת בריה זו לראות איך הש"י יכול לוותר ברוב רחמיו, וטיעא רומז ג"כ על ישמעאל שאמר אברהם אבינו ע"ה (בראשית י"ז,י"ח) לו ישמעאל יחיה לפניך, שאף שמצדו אין יחוס לחיים שלו ואמר לו הקב"ה והרביתי אותו, לכן בר"ה הסיום בזה שהוא נגד חודש אלול שקודם ר"ה הרומז לרב חסד.